יש מאין חלק א נא

להשיב דכיון דאיסור הנפיחה מעיקרו שנוי במחלוקת ואם נהגו בו מתחילה להתיר לא היה בידינו לכופם ומאי דכפינן להו השתא הוא מכח המנהג והמנהג דרבנן כל ספק שיהיה בו לקולא ע"כ. וכן ראיתי עוד לה' מים החיים צירולייא במי תמציות ליו"ד סי' ז' שעמד לברר במנהג הנפיחה אי דאורייתא או דרבנן וכתב וז"ל העולה מן המקובץ דבאתרא דנהיגי לאסור לא משום שהכריעו חכמים כס' האוסרים שתהיה נחשבת איסור דאורייתא אלא משום חומרא וכו' ומדרבנן הוא דקיימי בבל יחל. גם בסי' ח' כתב בסוף התשו' הרי לפניך שמותר לאכול בשר נפיחה כשמתארחי' באתרא דנהיגי היתר שלא לשנות וכו' כיון דלית ביה איסור תורה וכו' ומר בריה בסי' ט' חיזק זרועותיו גם השיג עלי כת"ר במה שישבתי מנהג עי"ק ת"ו להקל במיעוך משום שנמשכו אחר מנהג איזמיר כי גם באיזמיר הם מהמחמירים וכו' התשו' בזה מבוארת ממ"ש הלב"ש דשינוי מנהגים היה באיזמיר שבתחילה היו מחמירים ולבסוף הקילו עפ"י הוראת הרבנים הנז' וכאשר תראה מנהג הקולא בכנה"ג סי' ט"ל. ומ"מ הדרי בי לפי מה שציין להרב זבחי תרועה שכתב דבשנת התג"ן נדרו נדר חמור באיזמיר לאסור הנפיחה. וידוע בס' זמרת הארץ דמרן מהרח"א זצ"ל לא בא אל הק' עד ש' הת"ק שכבר היו אסורים וכת"ר הליץ עפ"י דברי הפר"ח דמדוחק הבשר יעשו התרה ואפ' כן עשו בעי"ק. ולי אינו נראה דהפר"ח לא אמרה רק בקבלת מנהג ולא כשהם אסורים מן הדין ובעי"ק מן הדין אסורים אחר פסק מרן. וכעת למדתי ישוב מהלב"ש הנז' במ"ש להתיר לאיזמיר משום דהיא עיר חדשה ודינה לימשך אחר סאלוניק שבאו רובם משם והגם דמתחילה נמשכו אחר הראשונים לא נביט רק על עת קבע המקולין ולא יקרא מנהג רק מה שיעשו הרוב המצויין בעת קבע המקולין ע"ש. ואפ' דהכי הוה בעי"ק דלא הוקבע המקולין עד שהיו הרוב אשכנזי' ועבוד כוותייהו כי גם עי"ק דין עיר חדשה יש לה זהו מה שנלע"ד להשיב: מאי"ן סימן ט' אודות מה ששאלו בענין ק"ן טלאים שנשחטו ונבדקו כולם במקולין רק אחד מהם הניחוהו לבודקו בעיר וכששאל השו"ב על ראשו השיב הקצב שנתערבה במקולין עם שאר הראשים אשר לערך מאה מהם כבר נמכרו ונשארו חמשים שהביאום לחנות ובאו לישאל אם יבדק הטלה וימצא טרפה מה משפט הראשים והקצב השיב שישליכו אחת מהם והשאר מותר וכת"ר השיב שימכרו אותו טלה לגוי מבלי בדיקה ולא ישליכו אחד מהראשים וטעמו משום קנס לקצב ומשום שמא ימצא טרפה ויש לחוש לתערובת הראש משום דבר שבמנין ומשום חתיכה הראויה להתכבד ומשום בריה שאינה בטלה ואפי' אי דינו כיבש ביבש דחד בתרי בטל כשמבשלו הו"ל כיבש בלח ומין בשא"מ אבל כשלא נבדק מלבד דכבר פירשו ממקום קביעות וכל דפריש מרובא פריש הגם דהכא לא נשאר מידי ולא ידע מה דינו) עוד בה דזה דומה לבא כלב ונטל בני מעיה דכשר והגם דהתם יש מחמירין היינו בבדיקת הריאה דהו"ל מיעוט המצוי אבל בטלה דהו"ל מיעוט שאינו מצוי מודו דכשר והגם דהתם דוקא בדיעבד ה"ן דיעבד הוא דלא באנו להתיר רק הראש שנתערב כבר ודומה להך דיכול להשליך הראש וכו' משום דהוי מיעוט דלא שכיח והגם דטע"ז קלוש דא"כ אמאי לא התירו בטלאים להשליך הריאה בלי בדיקה מ"מ התם אפי' לכתחילה והכא דיעבד זת"ד ומפני שאין בידו ספרים שאל חו"ד בזה: ואני בעוניי יען כי רואה אנכי שישתנה הדין מדידן למקום השאלה דלדידן אין לנו לנטות מפסק מב"י ז"ל בין לקולא בין לחומרא אבל לדידהו שתופסי' דגל הקי"ל בממונא כאשר האריכו הכנה"ג וחש"ש ומט"ש וברכ"י בח"מ סי' כ"ה הנה באיסורא להקל אינם זזים מהכרעתו כמ"ש בכנה"ג יו"ד סי' ק"ז ולהחמיר חוששים לשכנגדו כמ"ש החק"ל ח"א ליו"ד סי' קכ"ז ע"ש. לזה אמרתי לברר ספקותיו