יש מאין חלק א נ

הגב"י רצ"א רמז אל ספרים אחרים ועיין בדב"מ שם סי' ל"ד והשו"ג שם סי' י"ד וכולם סוברים דגם לכתחילה לא יזהר מהכלים רק הפר"ח בא"ח סי' תצ"ה סכ"ב וכ"ד נראה דעתו דדוקא בדיעבד והרואה דברי הרדב"ז כמה צווחות צווח לנזהרים ואינם חשים למחלוקת ודאי יפרוש מזה וכ"ז להתלמד למ"א אבל לכת"ר הנה כתבתי לע"ד דכשיעשה ההתרה יאכל בשר כנפשו שובעו וה' יורנו דרך יבחר וש': מכאן מודעה כי מע' הרב השואל הי"ו השיב על דברי אלה בדקדוקים וכו' ואני ישבתי לו הכל בכתב מפורש ויען כי רובם ככולם הם דקדוקי עניות ופלפול היולי וחוששני לאיבוד הנייר השמטתים ולא אזכיר רק אחת מהנה במה שהק' עמ"ש דבדיקת הריאה דרבנן ולזה לא ישנה מפני המחלוקת דא"כ אמאי אמרו ריאה שניקבה טריפה וכו' והביא מ"ש האשל אברהם משם הדב"ש סי' ר"ס דהיכא דהוחזקה ריעותא בבהמה מדינא צריך לבדוק זהו"ל כהך דהפר"ח דבאיסור דרבנן פשוט ישנה מפני המחלוקת זת"ד. ואני השבתי דמלבד דחשד בכשרים שאני לא דברתי רק עליו ודומיו שאינו יוצא למקולין ולא ידע שיש ריעותא רק מהסתם שעושים נפיחה. עוד בה מה לו לצעוק נגדי כיון שמהרח"ש והנמשכים אחריו שחששו להך דהרא"ש לא חילקו בין ידע הריעותא ללא ידע גם הרדב"ז בענין הבידנגאן שחשש לערלה הלא היא ברבת איסור תורה ועכ"ז פסק דלא ישנה מפני המחלוקת ושרש דבר דהרא"ש הוא בדאיתרא וגם היא לאוסרים בה היא דב"ת כמ"ש הכפו"פ דע"א ע"ב דנפקא מכל החלב גם הבאתי מהדב"ש בסי' ש"ך דאפי' ידע שיש שם ריעותא ישמיט עצמו רק פעם אחת באופן שלא ירגישו ובאמת אני בעצמי עמדתי מרעיד דהא קי"ל בשל תורה הלך אחר המחמיר וא"כ איך מפני הש' נקל כמיקל ולא נחוש למחמיר עד שראיתי בפר"ת סי' ט"ל לבת אש המחלוקת שהיתה להגאון מהר"ח גאגין ז"ל עם בני דורו שהוא היה אוסר הנפיחה והם היו מתירין ונצחו בעזרת השררה וביקש מהם להודיעו טעמם והודיעוהו דל"א בשל תורה הלך אחר המחמיר רק במחלוקת הש"ס ולא במח' הפו' אלא כל הרואה בדעתו טעם נכון ויפה יסמוך עליו להתיר גם בשל תורה ולצד המנהג שנהגו והבי"ר ע"ז מהרמב"ם. והרב הק' מהר"ח בן עטר ז"ל קלסיה לזה רק שיהיה בראיות ברורות. וא"כ ה"ט דנפיחה ובדינגאן שלא נמצא בם מח' בש"ס רק בפוס' וא"כ מי שהלך למקום שנהגו להקל לא ישנה. ודאיתרא עם היות כי היא מח' בש"ס נוכ"ל דאנה"ן בזמננו אם הלך למקומות המקילים ישנה והרדב"ז הכי מייתי מינה דודאי בזמן הש"ס מח' הש"ס כמחלוקת הפוס' לזמננו והוה חשיבא להו ענין הדאיתרא דרבנן ולפיכך לא היו משנים מפני המחלוקת א"כ נעשה גם אנחנו בזמננו במח' הפוס' אם לא שיהיה מדאורייתא כלו' שהוא מח' בש"ס דאז הוי דאורייתא. ומה שהק' דברי הדב"ש אהדדי דהא בסי' ר"ס כתב כשידע שיש ריעותא צריך לבדוק מדינא אין זה קו' דהתם מיירי בריעותא הברורה שאין בה שינוי מנהגים אבל כשהיא תלויה במנהג אנה"ן הדין כמ"ש בסי' ש"ך. וכעת מצאתי ג"כ להרב לב שמח יו"ד סי' ד' שנשאל שאלת מהרח"ש על בני איזמיר והבאים לשם מהסביבות שמנהגם לאסור הנפיחה וגם אנשי סאלוניק הבאים נהגו כמותם אבל כעת רבו גם מגירוש קאסטיליא והבשר בדוחק ורוצים לאכול בנפיחה כי סאלוניק וקאסטיליא היו אוכלים בנפיחה והשיב באורך שיעשו התרה על מנהגם וכי תימא הרי הרשב"א וכו' סוברים דמנהג חומרא אין לו היתר וכיון דאיכא פד"ר במילתא דטרפות דאיסורא דאורייתא הוא לחומרא אית לן למיזל. תשו' דב"ז פשוטה דעיקר הספק בנפיחה אם היא מותרת או אסורה כבר נפשט לבני סאלוניק להתיר כמנהגם ועתה אין אנו באים לדון אלא מצד מנהג אם הוא מנהג או לא והמנהג דרבנן וכו' ואם תאמר התינח לבני סאלוניק אבל הראשונים שהיתה אסורה להם הנפיחה מאי איכא למימר. גם בזה יש