יש מאין חלק א מט

בסי' ש"ך כתב על הספרדים ההולכים למקומות האשכנזי' שמקילים בבדיקות. שאם ידעו הריעותא יש להם להשמט פעם אחת ולא ישנה מבלי שירגישו בטעם חומרתו אלא יתלה בסבה אחרת וכמ"ש בפסחים וכו' ואם בסתם בשר כיון דבדיקת הריאה דרבנן ובבא זאב ונטל הריאה פסק מהרי"ק בסי' ט"ל דהבהמה מותרת כ"ש היכא דיש ס' באיזה פיסול מיעוטא דלא שכיח וכו' ורק הזהיר על בדיקת הסכין יע"ש. ומכל האמור רווח לן נד"ד ואפי' שדעתו לחזור עכ"ז מותר לאכול מבשר נפיחה ומצד הטוב והישר יעשה התרה לנדרו. ועם שראיתי להרב שו"ג יו"ד סי' ט' סתר דברי הדב"מ ז"ל והביא שראה מנהג קורפו שמה שמחמירים הוא מפני שסברו כהאוסרים וכו' ועוד דהראיה שהביא מסוחרים וכו' אם היה מביא משלוחי א"י החרשתי שהם נזהרים מלאכול בנפיחה ומה לך להביא ראיה מעמי הארץ וכו' מ"מ בנד"ז הנה שאלנו לשו"ב אם יש להם ספר מנהגים והשיבו לא רק נוהגים כמו שראו לשלפניהם ומי יודע דמה שנהגו כן הוא משום שהיה הבשר בריוח גם מה שהביא ראיה משלוחי א"י וכו' גם אנחנו גם הזקנים אשר בשער עדים שאינם נזהרים בזה רק אחד מאלף ויהי לפלא וחלילה לשוויינהו לשארא טועים וגם הנזהרים מאן לימא לן דמדינא הוא משום קבלת ס' האוסר ולא משום זהירות יתירה וכו' וגם הדב"מ שם סי' יו"ד חזר לקיים דבריו ואף כי השו"ג עוד לא שב אפו וכתב ככחי אז כחי עתה וכתב ע"ד רבי הרב ב"ד שהתיר לבני יאנינא שאם היה רואה שמנהגם מיוסד עפ"י מרן לא היה מתיר להם הנפיחה מ"מ מדבריו האחרונים אלו משמע דלא תקע עצמו רק שראה בעינו שמנהגם מיוסד עפ"י ס' האוסר משא"כ לדידן דלא נמצא כתוב שום דבר ואנחנו לא נדע יש לדון כהדב"מ ז"ל. בר מן דין מצאתי קולא אחרת יליד חו"ל מקום שמקילין בנפיחה ובא לא"י הוא וכל דכוותיה ממ"ש מהרי"א סי' נ"ב על אודות סופיאה שאם תושביה לא נהגו כך משום קבלה שקבלו עליהם אלא שהיו נגררים אחר האונגרוש ומנהגם פשיטא שאין כאן לא שורש ולא מנהג לא קבלה ולא נדר לא בענין הנפיחה ולא בשאר מנהגים שהרי כתב המרדכי בשם הר"ם על מי שנהג איסור בדבר היתר שצריך שאלת חכם דוקא אם בשעה שהתחיל לנהוג דעתו לנהוג כן לעולם וכו' (לא הבנתי מה שכלל גם הנפיחה דהא בגוף השאלה במהרשד"ם מפורש דהנפיחה קבלוה עליהם מקודם האונגרוש ואפ' דמפנ"ז כתב לבסוף דהנפיחה אין לה התרה הגם שלשונו אינו סובל זה) וכן באותה תשו' דמהרח"ש בדי"ד נטה להתיר לבני סאלוניק מטעם שנגררו אחר תושבי איזמיר לחומרא ולא כיוונו לאסור ולנהוג וכו' ע"ש. נמצא דכל שלא היתה כונתו תחילה לקבל רק דממילא נמשך משום חו"מ שהלך לשם או מסבה אחרת וכגון כת"ר ודומיו אינו חייב רק בהיותו במקום ההוא ולא במקום המקילין ומזה אמצא זכות גם להני שד"ר ילידי א"י דהא ק"ט איך אנן בעי"ק דאתכא דמרן סמכינן אוכלים ממיעוך ומשמוש אחר שהוא ז"ל אוסר. ולפי ההשערה אפ"ל דאחר דבנין אחרון בעי"ק היה ע"י הרב הק' מרן מהרח"א ז"ל והוא וקהלו מאיזמיר המתירים בנפיחה כן הנהיגו עד שבאו ק"ק אשכנזים והנהיגו מיעוך ומשמוש נגררו אחריהם ולפי"ז בצאתם מן הק' יוכלו לאכול בנפיחה כעיקר דינם כיון דלאו בתורת קבלה נהגו כאשכנזים (אך על עה"ק צפת"ו ק' ובפרט דמהרשד"ם סי' מ' ומהרח"ש שם העידו שמנהגם לאסור נפיחה) רק מדברי השו"ג שם נראה דהני שד"ר גם אם הם ילידי חו"ל אסור להם הנפיחה זולת אם התנו בבואם אל הק' דלאו בתורת קבלה נהגו וסתמיות מהרי"א ומהרח"ש ז"ל נגד כבודו ונראה דס"ל דגם בסתם ל"מ קבלה זהו הנלע"ד וכת"ר יבחר: ולא נכחד דתיוהא חזינא בכתבי הק' שנראה שהיה נזהר גם מגיעולי כלים ודב"ז פשוט בהגה סי' ס"ד ס"ז דאין חוששין וע"ש בש"ך וט"ז והרדב"ז ח"א סי' רצ"ו יהיב כמה טעמי להתיר. גם הכנה"ג סי' א' הגב"י או"מ ומ"א וסי' ט"ל