יש מאין חלק א מח

שקדמום שהם מחמירים בנפיחה ואחר איו"ש בקשו להתיר הנפיחה והשיבם דמצו להתיר בפתח וחרטה ע"ש. אבל נראה החילוק ברור דהך דסידרוקפצי שאני משום שעיקרם מסאלוניק שמתירים הנפיחה ורק בבואם שמה נמשכו אחר האשכנזים משום חומרי מקום שהלך לשם אמטו"ל סגי להו בהתרה משא"ך בק"ק סופיאה שהם עצמם מתחילה היו מחמירים בנפיחה וכ"מ למהר"ש ן' מאיור בתשו' ר' ברוך אנגיל סי' ט' שתי' כן גם החק"ל א"ח סי' צ"ה דר"ה הבין כן בחילוקם ע"ש. ולפי"ז בנ"ד דמעיקרא קבלו עלייהו חומרת הנפיחה נראה שאין להתיר. ועיין למהרש"ך ח"א סי' קמ"ח ומהרי"א סי' נ"ב גם הם נשאלו על ק"ק סופיאה והסכימו לד' מהרשד"ם ז"ל: אמנם אחר החיפוש מצאתי תרופה גם לזה מדברי הרב נאמן שמואל ז"ל דאע"ג דבסי' כ"ח נשאל על בני פטרץ שלא היו אוכלים בנפיחה וכשבאו לעיר לארסו שאוכלים בנפיחה מה דינם והשיב דכיון שהלכו למקום שנהגו היתר ואין דעתם לחזור שרי ולא דיבר בזה מהרשד"ם ע"ש ונראה דנ"ד שדעתו לחזור לא. הנה בסי' כ"ט חזר ע"ע זה ולמד מדברי מהרח"ש ז"ל שתועיל להם התרה בג' דכיון דיש מחלוקת בדבר שנהגו כדברי האוסר או משום מנהג האבות אם תועיל ההתרה או לא הו"ל פלוגתא במידי דרבנן וס' דרבנן לקולא ונתיר להם לכתחילה ומהריב"ל שהחמיר הוא בלי התרת שלשה. וכ"ע טעם אחר ממה שראה למהרח"ש הטעם למי שעקר דירתו דמתירין לו משום דהוי כאילו התנה מתחילה לכך וכשעקר דירתו פקע מנהגו הראשון ממילא. ואע"ג שמהריב"ל עומד נגד טעם זה מ"מ בנ"ד שכל ימי עולם כשהיו הולכים אנשי פטרץ בארצות אחרים אין גם אחד שהיה נזהר לאכול בלי נפיחה ואין אומר להם דבר כנראה שלא היו נוהגים שלא לאכול משום שקבלו עליהם דברי האוסרים אלא משום שהיו להם טבחים גוים וכו' ועפ"י שני דברים אלו נתפייסתי במה שהתרתי להם לאכול בלי נפיחה ע"כ. ולפי"ז בנד"ד נמי שייכי ב' טעמים הנז' דמשום ספקא נוכל לעשות להם התרה וגם כי רבים הם היוצאים לחו"ל ומהם כמה רבנים חסידי עליון ואינם נזהרים דמזה מוכח דלא נהגו להחמיר מפני ס' האוסרין אלא מפני שבא"י נמצא להם בשר בשופע וכשיבקשו ולא ימצאו מותרים הם בפתח וחרטה אף שדעתם לחזור. וכן מצאתי להדב"מ יו"ד סי' ל"ה שהתיר מדברי ה' נאמן ש' ז"ל להנך בחורים מיאנינא וקורפו ההולכים ללמוד תורה בסאלוניק ששם מתירין הנפיחה ויוסף אומץ לנדונו דלו יהיה אלא ספק אם קבלו ס' האוסר או לא הלא יש לצרף ס' אחר מדברי המ"ץ ח"ב סי' מ"ז שמא כשקבלו עליהם פירשו שאינם מקבלים לשם נדר והו"ל ס"ס מתהפך ואפי' בס' חד אזלינן לקולא כיון שהוא מידי דרבנן ולרווחא דמילתא טוב שיתירו להם ע"ש. ודון לנ"ד וכן הרב ב"ד יו"ד סי' ה' התיר ליושבי יאנינא לבטל מנהגם שהיו אוכלים בלי נפיחה והשתא יש להם דוחק בבשר מאותו טעם שכשהיו הולכים למקום המקילים לא היו נזהרים וכו' וסיים דאין לומר שהיו טועים דהא ודאי המה ראו לשלפניהם וכו' עד דורות הראשונים ע"ש ומזה נילף ג"כ לנ"ד דאין לתלות בטועים ח"ו. ועיין להמג"א א"ח סי' קס"ח סקי"ב שהביא ממהרי"ל דבחורים ההולכים במגנצא ואוכלים מבדיקות הקולות שמקילין שם אין לחוש דכתב במרדכי דאין אנו בקיאים בחומרי מקום שיצא משם. והתם באין דעתם לחזור מיירי כדמוכח מהמג"א ואע"ג דתמה ע"ז דאם אין אנו בקיאים יש לנו להחמיר ותי' דמשום שאין אנו בקיאים מספק אין למחות ע"ש דנראה דהמחמיר תע"ב י"ל דכ"ז בלא התרה אבל בהתרה גם לכתחילה אין להחמיר והרי טעם אחר להתיר בנ"ד. וכן למדתי טעם אחר להתיר מדברי מהר"ש ן' מאיור שם בתשו' ר' ברוך אנגיל שנ"ט לסאלוניק שבטלו מנהגם וחזרו לאכול בנפיחה משום דמריבוי הסירכות שמיו"ד בהמות יהיה שתים לאכול וח' טרפות וא"א להם לאכול בשר ואדעתא דהכי לא נהגו איסור ע"כ. ובנ"ד נמי דכוותה אם לא נתיר לאורח לא ימצא בשר לאכול. והדב"ש ז"ל