יש מאין חלק א מז

ובנ"ד דעיקר הדבר במח' הוא ונהוג כדברי האוסר יודה הרב דבמקום המקילין יקל כי גדול הש'. אף שהראיות שהביא שם מאמוראים שגם במידי דרבנן והיו חולקים באיסורו ועכ"ז לא הקילו במקום המקילים אלא משום דס"ל להקל וכו' מורים דס"ל דגם במידי דפלוגתא קאמר. י"ל בין פלוגתא דידהו לפלוגתא דהפוס' ז"ל עפ"י מ"ש הפר"ת סי' ט"ל דע"ח לעניינו וז"ל אין הכרח מאמוראי כלל דאמוראי שאני דלא תלו זייניהו באחריני אלא אדעתם ד"ע סמכי ולהכי כל מילתא דברירא להו דהכין הוא אלימא להו סברתם למימר עלה כי הוא זה וכו' משא"כ כל דתלי זייניה באחריני דהיינו גאונים ופוסקים דדייקי מימרי ולישני וסברי אפום מאי דמשתמע להו כל כי האי לא אלים סבריהו לדחויי וכו' ה"ן י"ל דס"ל לפר"ח שאלמלא אותם אמוראים הוו סברי להחמיר הוה אלימא להו סברתייהו והו"ל כאיסור פשוט בלי חולק ולא היו מקילים. ומזה מביא ראיה לדידן באיסור דרבנן הפשוט אבל באיסור השנוי במח' הפוס' דתלו זייניהו באחריני אין משם ראיה ועוד היום יודה הרב דכיון דאין בו רק חומרת מנהג שנהגו כדברי האוסר במקום המקילין אין לו לשנות מפני הש'. ומ"מ הרב מהר"א מוטאל ז"ל שם בתשו' מהר"ב אנגיל ז"ל כתב להדיא דבדבר שנהגו בו כדברי האוסר או משום סייג דעת הר"ן שאם דעתו לחזור יעשה כמקומו. (פלא על המט"א דקל"ח איך חיבר ס' הרב הנז' להפר"ח ולדידי אין זווגם עולה יפה) ועיין בגו"ר יו"ד כ"ג סי' ה' הביא מהרמב"ן במלחמות פ' מ"ש דבדאיתרא אי נהוג בעירו היתר והלך למקום המחמירים יקל לעצמו ואין בזה מפני המחלוקת וכו' ע"ש דנראה מכ"ש במחמיר והלך למקילים דיחמיר לעצמו וכ"ז נראה דלא כמש"ל אבל הנה הגו"ר ז"ל שם תמה על הרמב"ן דיו"ט שני יוכיח שפשט איסורו בכל ישראל וא"כ לפי"ז לא היה ראוי להקפיד על בנ"י הבאים לחו"ל שלא לעשות מלאכה בפרהסי' דהא כל הגולה יודעים דבני א"י לא פליגי עלייהו (כן הוק"ל מדעתי על מהר"א מוטאל דהא שלוחי א"י בחו"ל לובשים תפילין ביו"ט שני בצניעא ואמאי ושו"ש שכ"כ הגו"ר) הילכך נראה דלא סמכינן אהרמב"ן ע"כ. והגם כי הרב מטה יוסף ביו"ד סי' א' דחה דברי הגו"ר ויישב דעת הרמב"ן ע"ש בד"ב הרי המט"א שם דקל"ח כתב שדבריו צ"ע וכ"ן מדברי הריטב"א משם רבותיו הבי"ד הרדב"ז ח"א סי' רצ"ו כי בדבר שאין האיסור מבורר ולא מוכרע לא ישנה מפני המחלוקת ע"כ וע"ש להרדב"ז שהיה מחמיר ע"ע שלא לאכול הבידנגאן משום ודאי ערלה לפי מה ששאל מהגננין ועפ"י מ"ש הכפו"פ ולמי מה שהוכיח בראיות ברורות מהרמב"ם ועכ"ז לא אסר לעולם מפני שרב האי גאון קורא אותו בפה"א ולא היה נמנע מלאכול אצל הבעלי בתים וכו' ומי שרוצה להחמיר יכבד וישב בביתו שגורם מחלוקת וש"ח וח"ה ע"כ. וא"כ בנד"ז שאיסור הנפיחה גם שרבו בו האוסרים הרי רבו המתירים לעומתם הו"ל אין איסורו מבורר וראוי לסמוך על הני רבוותא דבמקום המקילים לא יחמיר מפני המחלוקת: ואם יש לעמוד בזה הוא היכא שרוצה לאכול בשר בצניעא ולא מצי דרוב הבהמות צריכים נפיחה היכי ליעביד והנה מצאתי תשו' למהרשד"ם ז"ל נראות כסותרות בענין זה כי ביו"ד סי' מ' נשאל מק"ק סופיאה במה שהיו נוהגים כמה קולות בענין הבשר ולימים באו האונגארוש ונהגו כמה חומרות ולא ערערו כי היה הבשר בשופע ואח"כ נעשה בדוחק ושאלו אם יש היתר לחזור למנהגם הראשון. וגם על הנפיחה שהיו מחמירים גם הם עתה שהבשר בדוחק אם יכולים להתיר לעשות הנפיחה והשיב שעל אותם קולות יש היתר למנהגם וכו' ומ"מ הטוב והישר לעשות התרה בפני ג' וכו' אבל בענין הנפיחה אין אני מסכים להתיר אפי' ע"י התרה וכו' גם אתם ק"ק סופיאה אשר נהגתם איסור נפיחה וכו' איני רואה מקום להתיר וכו' ע"כ. הרי שהחמיר בהתרת הנפיחה ואילו בסי' מ"ב השיב לק"ק סידרוקפצי שבאו מסאלוניק ונגררו אחר האשכנזים