יש מאין חלק א מו

במקום המתירין פקע מנהגו. ד') מה שנהגו בו האבות איסור והבנים נמשכו אחר אבותיהם. דעת מהרשד"ם שם דל"מ התרה וכו' וכתב שאין נראה כן מדברי מהרי"ק ביו"ד סי' רי"ד. ודברי מרן שם בפי' אתמר ואוקי ההיא דבני בישן וכו' שלא התיר להם רבי יוחנן היינו ממילא אבל אם היו נשאלין בפתח וחרטה היה מתיר והמ"מ ז"ל בחקי' ב' כתב שדעת הרא"ש כהב"י ומהרח"ש כתב שאין הכרע אבל המט"א שם דקל"א הוכיח שדעת הרא"ש כב"י והביא ירושלמי מפו' כדבריו גם הפר"ח שם פסק כן ועם שהמט"א ז"ל אסף הרבה ס' החולקים ע"ז ומידי פלוגתא לא נפיק לדידן לא נ"מ מידי אחר שדעת מרן כן דמהני ה"ן: וידוע תדע כי מהרח"ש שם ונאמן שמואל סי' כ"ח ומט"א דקל"ד הביא מתשו' חו"י סי' קכ"ו ומהר"מ חאגיז בהלק"ט סי' ק"ג שכתבו דגם למחמירים בחלוקת נ"ד הנז' מודו דאם הלך למקומות המקילים ואין דעתו לחזור אפי' התרה לא בעי אבל כל שדעתו לחזור מפורש בדברי מהרח"ש ונאמן שמואל הנז' שדינו למחמירים כיושב במקומו ע"ש ותבין: והשתא בנ"ד שמחמירים בנפיחה כדברי האוסרים עיין בפר"ת סי' ט"ל מדע"ב עדע"ט שהרעיש העולם אודות הנפיחה שעושים במערב ובדמ"א מנה המחמירים שהם גדולי עולם א"כ ה"ז מסוג הג' דגם למרן ל"מ התרה ומה גם שהוא מנהג אבות וכמה גדולים נחלקו על מרן בזה כנז' דל"מ התרה. והרי לפניך מ"ש הפר"ת שם דע"ח והנה במנהג שנהגו שלא להכשיר ע"י נפיחה ל"מ לדעת וכו' אלא אפי' לדעת הרא"ש מנהג זה יש בו ג' דברים מהד' שכתבתי שאין להם התרה. א') דנהגו ככמה פוס' דסברי לאסור. ב') מסתמא דרך להיות עפ"י חכם והוי מנהג חשוב. ג') שכבר קבלוהו אבותיהם וכו' ושוב אין לו התרה וכו' וכל המתיר מתיר שלא כרצונו ית' (כ"כ בדע"ט) ואי עבוד התרה ונהגו להתיר מנהג בטעות הוא וצריך כפרה וכו' ע"ש וא"כ מי יקל ראש בזה ואין להקל ולומר דמעיקרא עי"ק כיון שממעכין אתרא דמכשירין בנפיחה הוא דליתא דהא להדיא כתב מור"ם טעם המנהג משום שתולין שאין זה סירכא אלא ריר. ועיין בש"ך דגם למנהג זה המקנחים בסמרטוט מאכילים טרפות ליש' וא"כ אינם כמורין להתיר הנפיחה ואי משום אלא תטוש לחוד הו"מ להקל כיון שכת"ר אבותיו היו ממקום המקילין דאע"ג דביו"ד סי' רי"ב פסק בש"ע דהבאים לדור בעיר חייבים לעשות כתקנתם מ"מ בב"י נוטה להקל בזה בהתרה והמ"ץ התיר מכח ס' דרבנן אבל משום קמייתא דמנהג זה נתייסד עפ"י האוסרים לכאורה אין לזה תקון. אך הנה בנד"ז שכתב כת"ר דאיכא לזות שפתים וכו' ומזה ימשך לו מחלוקת נראה דמותר כי ידוע הוא דבדיקת הריאה הוא מדרבנן ועיין לזרע אמת בסי' קכ"ב וא"כ הנה הרא"ש כתב בפ' מ"ש וז"ל ול"מ כי ההיא דאיתרא שיש לו לנהוג כחומרי מקום שהלך לשם ואל ישנה מפני המחלוקת אלא אפי' ההולך ממקום שמחמירין למקילין ואפי' דעתו לחזור יש לנהוג כקו"מ שהלך לשם מפני המחלוקת בדבר שניכר בו שינוי מנהג ע"כ. וע"ז סמך מהרשד"ם בסי' פ"ה וכתב הרי לך שמותר לעשות איסור בקו"ע מפני המחלוקת ובתנאי שלא יהיה אסור מה"ת גם מהריק"ו שו' ט' כתב משם הרי"ץ גיאת ומה שנהגו במקומות אין משנים אעפ"י שמנהגים אחרים יותר מתוקנים מהם דחיישי' דילמא אתו לאינצויי ע"כ ובתשו' מהרח"ש הנז"ל כתב וגדולה מזו כתב הרא"ש וכו' ומהר"ב אנגיל שם וגם מגן גבורים סי' ח' השוו דעת הר"ן להרא"ש בזה דלא כמהר"א מוטל ז"ל ע"ש והגם כי הפר"ח בא"ח סי' תצ"ו סקט"ז כתב ע"ז וז"ל ומילתא דפשיטא היא דהיינו דוקא להקל ממנהג בדבר שנהוג בו איסור אבל מילתא דמעיקר הדין אסירא אף שאיסורו אינו אלא מדרבנן ל"ש גדול השלום והתקוטט עמהם אלף פעמים וכו' ע"ש ל"א הרב רק בדבר שאיסורו פשוט מדרבנן בלי חולק וכגון יין נסך שהכריח שם ממנו אבל