יש מאין חלק א מה

הנייתו על בני העיר נשאל לחכם שבעיר ועליה דמר סמכינן ובזה תלי"ת נגמר השלום. מאי"ן: סימן ח' נשאלתי מכת"ר אשר הוא תושב עי"ק טבריא ת"ו הנוהגים מיעוך ומשמוש בסרכות כמנהג שזכר מור"ם בסי' ט"ל ועתה בצאתו לחו"ל אדעתא לחזור וראה שבודקים הסרכות בסכינא דחליש פומא החמיר על עצמו שלא לאכול רק מבשר שאינה נפוחה והסכין לא בדק להם. אך באורך הזמן שראה שמזה מטריח על בעה"ב לשחוט לו בן עוף וגם שנמנע ללכת לכמה סעודות וגדול כבוד הבריות וגם שכמה אורחים כמוהו לא חשחין על דנא וכו' חש לה מר ליוהרא ולזות שפתים ובעי למיעבד התרה ושואל דעתי קלה כמות שהיא אי מצי למיעבד או לא. ואען ואומר הנה לכבוד כת"ר דחיתי חבילי טרדי'ן ואמרתי להשיבו מה שעיינתי בזה בדרך קצרה בלי פלפול ליום ולילה עד חצות ומה שהבנתי הוא דיש ד' סוגים בתורת המנהגות. א') מנהג שטעו בדמיונם שדב"ז אסור ולזה נהגו להחמיר ודינו מפורש בתו' פ' מקום שנהגו דנ"א ד"ה אי אתה רשאי וכו' והרא"ש ובעל המאור שם ובעל ההשלמה והרמב"ם והה"ר אסמעאל הביאם מהר"מ אלשקאר סי' מ"ב ורי"ו נ"ב ח"ה והטור ומרן יו"ד סי' רי"ד והלבוש ומהרש"ל בתשו' סי' נ"ד ופר"ח א"ח סי' תצ"ו מנהגי איסור סי' א' כולהו סברי דא"ץ התרה ומתירין גם בפני בנ"א שאינן בני תורה והרמב"ן והר"ן בפמ"ש סוברים דלת"ח בעי התרה ול"ש אינן בני תורה גם בהתרה לא מהני ולהרא"ה והריטב"א גם לשאינן בני תורה מתירין כשבאו לישאל עיין כ"ז במטה אשר מדק"ל עדקל"א ואנו כיון דמרן ז"ל הוא מכת הראשונה כוותיה נקטינן. ב') דבר שידעו שהוא מותר ועכ"ז נהגו איסור משום סייג ופרישות. בזה דעת התוס' והרא"ש והרב"י שם דמהני להו התרה ע"י שאלת חכם ולהרמב"ן ז"ל והרשב"א ח"א תשו' צ"ח ועמהם מרבוואתא הבי"ד המט"א שם דקל"ב ס"ל דלא מהני והר"ן לפי פי' הרב"י ס"ל דלא מהני אבל מוהרח"ש בתשו' שבס' ר"ב אנגיל סי' וי"ו תמה עליו מר"ן בפ' בתרא דנדרים שהביא דברי הרי"ך דמשמע מינייהו דלסייג ולפרישות מהני התרה והמט"א ז"ל שם רצה לישב זאת עפ"י מה שחי' הפר"ח שם בא"ח דגם להרמב"ן והרשב"א דס"ל לא מהני מודו במי שקבל להתענות או שלא לאכול בשר ושאר סיגופין דמהני התרה ובזה דיבר הר"ן בנדרים ובהורמנותייהו אני אומר דמרן לא ס"ל לחלק בהכי דהא בשה"ט כתב בתעניות וסיגופין דמהני התרה ועלה קאמר ויש מי שאומר דמשום סייג ופרישות אינו מועיל התרה הרי דלא שני ליה למר. עכ"פ נקטינן דדעתו ז"ל בסייג ופרישות דמהני התרה ומסתמיות לישניה מש' דגם ת"ח בזה בעי התרה וכ"מ בהדיא בב"י שם ועיין באשל אברהם שם סי' רי"ד. והכי נקטינן. ג') דבר שיש בו מחלוקת ונהגו כדברי האוסר. בזה כתב מהרשד"ם ח"א סי' מ' דגם להרא"ש ודעמיה דמהני בסייג התרה הכא לא מהני וכו' אעפ"י שאין נראה כן מדברי הר"ן ז"ל בפ' מ"ש ע"כ והמשא מלך ח"ז בנעילת שערים חקירה א' כתב דמהר"ן לא מוכח מידי ומהרח"ש ז"ל שם קיים דבריו אבל המ"ץ ח"א סי' ל"ב פשפש ומצא והדב"מ סי' ל"ב מס' זו היקל בנ"ד ע"ש. ועכ"פ להקת האחרונים תפשו כמהרשד"ם ז"ל עיין מ"ץ סי' ל"א ול"ב ר"ב אנגיל סי' ז' וח' כנה"ג יו"ד הגה"ט אוי"ט משם מהרימ"ט מהרש"ך ח"א סי' קע"ח מטה יוסף ח"ב סי' א"ב וזולתם עיין מט"א שם דקל"ג ושם בע"א הוכיח ממהרשד"ם וממהרש"ך דלא נאמרו הדברים רק ברבים נגד רבים ולא ביחיד נגד רבים גם הדב"מ שם כתב דל"א מהרשד"ם אלא בפלג מורין כן וכו' אבל כשהרוב מתירין יש להתיר ובע"ג כתב ממהרח"ש שם ונאמן שמואל סי' כ"ח ומהריק"ש ז"ל שאם עקר דירתו ממקום שנהג בו כדברי האוסר וקבע דירתו