יש מאין חלק א מב

עד כה סבלנו מוכרח לדחוק ולהשוותו עם הפוס' הנז' דלא דקדק לכתוב כן בנדונו רק משום דהתם לא היה להם במה לתלות שתיקתם כיון דכ"ע ידעי דהך מאמר המלך גזד"מ אבל כשיש במה לתלות גם הרב יחליט דהגם שפירשו מצו לומר עד כה סבלנו. ועיין להרב תורת חסד בס' עדות ביעקב סי' נ"ח שכתב לבסוף דאין לומר כיון שיושבי צור הגם שירדו מכבודם והודם היו פורעים המס נראה דקבלו עלייהו הא ודאי בורכא היא דמצו למיטען עביד איניש דזבין דיניה וגם יכולים לומר עד כה חשבנו לסבול וכו' והביא ראיה מהמרדכי הנז' ע"ש גם העדוב"י סי' נ"ט כתב שכל דבריו האמת והצדק וכו' וא"כ כל מה שויתרו עד עכשיו היה מחוסר ידיעה ומחילה בטעות אינה מחילה וכו' וראוי לחייבם להחזיר מה שנטלו מהם אך כיון שהמעות אינם בעין אין לחייבם להחזיר ע"ש גם הרב דב"מ ח"ג סי' י"א קאי בשטה זאת. ועיין להחק"ל ז"ל בח"מ סי' קט"ו דקע"ח ע"א הביא דהרב ב"ך ח"ב סי' י"ז כתב דאם פעמיים שלש החזיקו במנהג אחר שנתברר להם שיכולים לשנותו אמרינן דסבור וקבל וכתב עליו דאין דברי יחיד וגם הוא בספק עומדים במקום רבים וגדולים הסוברים דיכו"ל עד כה סבלנו ע"ש. גם נכדו במשא חיים מע"ג אוטו"ב אחז במעוז שתי טענות דעד כה סבלנו וכו' ושלא ידעו העניים את הדין וכו' ודן מדברי הלח"ר ז"ל דאפי' אם הבינונים קבלו הגאבילא כיון שהדי"ן לבטלה מצד העניים גם הבינונים יטענו לא קבלנו רק אדעתא שיקבלו כולם ע"ש ונמצאו שתי טענות דמחילה בטעות ודעד כה סבלנו וכו' חיים וקיימים מפ"ס וספרים. זולת מהרי"א ז"ל בסי' ס"ג שהבאתי בריש אמי'ר וגם הרב מ"ץ ח"א סי' כ"א שדן כוותיה נראה שחולקים בזה וכמו שראיתי בס' בני אברהם ח"מ דצ"ד בדברי הרב מהר"ח מודעי ז"ל שכתב דמהרח"ש ז"ל הסובר דהגם שעבר זמן ולא תבעו יכולים לתבוע הוא יחיד לגביהם ע"ש. ומ"מ י"ל דבנ"ד גם הם יודו ממש"ש מהרח"מ הנז' ורצה לזווג דעת מהרי"ק הנז' עם דעת מהרח"ש ז"ל וחילק ביניהם דמהרי"ק לא דיבר רק בשותק ואין לנו הוכחה שקבל ברצון משא"כ בנדון דמהרח"ש ודידיה דנעשה בתחילה פשר ופיטורין בין הכתות די"ל דמזה נתרצו באמת ומחלו ונשאר מהרח"ש יחיד עש"ב. ונמצא דמחלוקת מהרח"ש ומהרי"א וכו' לפי"ז אינה רק בעשו פשר וכיוצא דיש הוכחה של רצוי משא"כ בדמהרי"ק כ"ע מודו וא"כ נ"ד נמי שהיו פורעים בלחש גם מהרי"א והמ"ץ ז"ל יודו. ובפרט דמהרח"מ עצמו שם זיכה אותם מכח מחילה בטעות דשייך הכא נמי כי חשבו מעיקרא שאינם יכולים לבטל מן הדין והשתא שנודע להם הם מוחים. איברא כי הבנ"א שם דצ"ו השיג על הרח"מ וכתב דאם באמת חלוקים מהרי"א והמ"ץ עם מהרח"ש יחלקו גם בזה שלא יהיו נאמנים לומר טועים בדין היינו אלא דאין כאן מחלוקת וטעם מהרח"ש ז"ל התם משום שגילו דעתם ולא רצו לחתום מתחילה יכולים למחות משא"כ בנדון מהרי"א ע"ש. דלפי"ד משמע דכל שלא היה איזה גלוי דעת מתחילה שוב אינם יכולים למחות. אבל הנה להקת הפוס' שהבאתי לפניך דסברי מרנן דגם בסתם יכולים למחות אח"כ ומ"ש. בהגה"ה שם מרבני סאלוניק וקושטא ז"ל שהפשרה קיימת משום שלא מיחו אפשר דהטעם מפני שהיה הדבר בפשר מתחילה וכחילוק מהר"ח מודעי ז"ל ומכל זה אני תמיה על הרב קרית ארבע סי' י"ג דקפ"ט על טענת המנגדים שאמרו דקבלה בטעות הואי בחושבם שמחוייבים לקיימה דחתמו כל הזט"ה ואחר שנתברר דלא חתמו כולם קבלה בטעות הואי שרצה לסייעם מס' מהרח"ש ושוב כתב דאינה מוסכמת וחוסמת היא מכל גדולי הפוס' והביא הך דמהרח"מ ובנ"א והמגיה דלא חשו לה ע"ש. ותמהים הם חדא שנראה טענתם בטעות הואי ולא טענת עד כה סבלנו ולא מכאן ולהבא דבה איירי הרבנים הנז' כאשר גם מהרח"מ קיים נדונו מכח