יש מאין חלק א מ

אסור להם מצד הקבלה ומותר לבני עיר אחרת ע"כ ומובן דמה שלא התיר שם רק לעיר אחרת הוא משום שכל בה"ע הסכימו הא לא"ה היה מתיר לאותם שלא הסכימו גם באותה העיר ועיין להגאון חת"ס ח"ו סי' מ"ד שכתב בנדונו מ"מ הבשר שוייא אנפשיה חתיכא דאיסורא לא מטעם פיסול השו"ב לשעבר אלא מטעם שבועתם וחרמם שלא לאכול בשר וכו' ע"ש גם בס' חכמת שלמה הנספח לס' הר המור סי' וי"ו ד"ה ועוד בה שלישיה אוקי דברי הרא"ש שאינו אוסר רק לאותם שהטילו החרם ע"ש ונמצא בנ"ד נמי אותם שלא החרימו מותר להם ובפרט שלא הוכרז וכאמור. ועוד דבלא"ה תמהו רבים על מה שנראה מדברי הרא"ש שהחמיר מכח שעברו על החרם והרי חשוד לדבר אחד אינו חשוד לכל התורה ויישבו וא"כ אין לך בזה אלא חדושו וכל שיש חי' מהנדון לאותה תשו' יש להקל והנה החק"ל ז"ל יו"ד ח"א סי' קנ"ו רמי אתשו' הרא"ש דכלל נ"ח סי' ד' שפסק בשו"ב שהעיד שקר והעבירוהו עד שיעשה תשו' וכו' ועשה דיש לחוש לתשו' מרומית דמאי נ"מ והלא הרא"ש עצמו פסק דמומר לאחד מהעבירות מותר לאכול משחיטתו בלי בדיקת סכין וכו' ואחד מהתי' שתי' שדעת הרא"ש כהרמב"ן ז"ל דדוקא בשו"ב דרך עראי מותר אבל בקבוע לרבים לא מן ה' ליכנס רבים במקום ספק איסור עש"ב ולדברי הרב בנ"ד דהשו"ב קבוע לרבים מצד זה ראוי להחמיר אבל הא ליתא ממה שיראה המעיין להחק"ל בח"מ סי' קנ"ב שעמד להשיב במה שהק' עליו הרב ידי משה ז"ל וחיזק את דבריו ולבסוף סיים ואף שיש חולקים בזה י"ל דהיינו דוקא בסתם ב"א אבל בנחשד לדבר איסור מי הוא המכריח לרבים לאכול בשר מידו כל שמוצאין שוחט בקי וכשר ממנו ע"כ. הנה לא כתב אלא מי הוא המכריח אבל לא שאסורים מן הדין והכל תלוי ברצונם וכ"כ בפשיטות הרב מ"ב בס' נדיב לב ח"א לאה"ע וח"מ תשו' א' שנשמטה מיו"ד שהביא דברי מהרח"ף ז"ל שאין על הרב ר' אבהו ז"ל תימה ועליהם סמך וכתב וכיון שהצבור לא רצו בו ע"כ גזרו שלא יוכל להיות שוחט מתא והוא פשוט וברור שאין כאן שום חשש איסור כ"א רצון בעלים ע"כ. ומי כמוהו בקי במילי דאבוה ז"ל ועוד יש ללמוד מדברי מהרח"ף ז"ל שם דדברי החק"ל לא היו מדינא רק בדרך גדר וסייג עשו כן שכתב וז"ל ולא נפלאת וכו' כי גזרתנו באותו שגזרנו עליו שלא להיות שוחט מתא לא היה מן הדין אלא לגדר וסייג וכאשר ראינו לעט"ר מז"ה בחק"ל יו"ד סי' קנ"ו וכו' דמזה נראה הטעם שם משום גדר ולא מן הדין וא"כ כשירצו הקהל הכל תלוי ברצונם. ומכל האמור תורה יוצאת בנ"ד דאין שום איסור בשחיטת השו"ב דנ"ד מכח החרם הנז': אולם דא עקא מכח ההסכמה הקדומה אשר דשו בה כמה שנים לפרוע וידעי ומחלי ואיך עתה יוכלו לבטלה וכמ"ש מהרי"א ז"ל בסוס"י ס"ג וז"ל כ"ש בנ"ד וכו' אם מכח המעשה שבכל השנים שעברו לא פרע כ"א הסך אשר התנה עם הק"ק ואין מי שימחה בידו וסברו וקבלו מה שעשו ומה שתקנו הזט"ה וכו' לכן ראוי לאנשי הק"ק לקיים עליהם ולהיות עושים את אשר החלו לעשות ע"כ: אבל גם דבר זה אינו מעכב ורבים חולקים בו דכיון דכ"ע לאו דינא גמירי וסברו דהסכמה זו דינה ככל ההסכמות החזקות ומפני כן לא מיחו השתא יכולים למחות. וכ"כ מהרשד"ם ליו"ד סי' צ"ז ועם זה אני אומר שאפי' תימה שהוכרזה ההסכמה וכו' יכולים הם לומר מה ששתקנו היה מחמת שחשבנו כי הסכימו כל הדיינים ואנשי מעמד בזה אבל עתה שנתברר לנו שלא נעשה בהסכמת הרוב מהם אין אנו רוצים לקיימה וכיוצא בזה כתב הרשב"א ע"כ גם רב"א בסי' ל"ט כתב וז"ל וכ"ש בנ"ד דאפשר להם לומר דלפיכך לא ערערו עד עתה לפי שהיו חושבים דמאחר שפורע בחברון נפטר ממסי עזה ועתה