יש מאין חלק א לט

ע"ש איברא כי הרב משפט צדק בח"א סי' נ"ד תלה ג"ז בפד"ר מ"מ רצה לבטל החרם מכח ס"ס שמא הלכה שאין הרוב כופין למיעוט ואת"ל שכופין שמא דוקא כשהיה במעמד הכל אלא שביטל זה משום שאינו מתהפך אמנם בנ"ד דהוא על אודות הגאבילה דבלא"ה הכל מרחיקים אותה אפי' למוצא איזה ס' נגד זה מ"מ רווחא שמעתתא בס"ס מתהפך שמא הרוב אין כופין בגאבילה ואת"ל שכופין שמא דוקא הרוב דממון הוא הרוב כמהרשד"ם ז"ל ואת"ל רוב דנפשות כנז' שמא בעינן רמת"כ דוקא והוו תלתא ספיקי ויש בהם התהפכות כמובן וגם בזה נרויח לצאת י"ח מ"ד דס"ס בפד"ר חד הוא דבתלתא ספיקי מודה ככתוב אצלי במ"א. וכעת נראה אלי ס' שפת אמת וראיתיו בח"מ סי' ח' בביטול הסתירה הששית עמד בזה והעלה דלכל הפוס' בעינן רמ"כ ותמה על ה' משא מלך שכתב דבמסים לא בעינן ולא מצא לו חבר. וכ"ע דאין לפקפק מצד שמסרו עניינם לברורים והיו שם כל הברורים כיון שמנויים לא היה ברמ"כ אין במעשיהם ממש ע"ש ועיין להפ"מ ח"א סי' ד' שכ"כ שאם לא נתמנו במעמד כל העיר או לפחות שלא ימחו במינוי בשעתו דאין להם דין זט"ה במידי דרו"ל ופס"ל. עוד הוסיף השפ"א ז"ל שם דאפי' מקימי הסכמת הגאבילה הם הרבים ויהיה לה דין מסים דלכ"ע הרבים מוחזקים עכ"ז בפלוגתא לא מצי למטען שהם מוחזקים ואחר דשקו"ט בזה הביא משם הפ"מ ח"ג בסוף הספר והכנה"ג שכתבו דבזה"ז לא הוו הרבים מוחזקים וציין לתשו' בע"ח ח"א סי' ק"ה וחיים שאל ח"א סי"ל ושמחת יו"ט סי' ל"ב וסיים דאין לומר כיון דאיכא פד"ר יאמרו קי"ל יען דהמחלוקת היא במי נקרא מוחזק וכמ"ש בכנה"ג כללי הקי"ל אבל היחידים התפוסים בממון הם יאמרו קי"ל ע"כ וכן ראיתי לס' חדש ממש דרכי תשובה על יו"ד בסי' א' אור"ח הביא מס' משפט שלום או"ה וי"ו דלא מהני פיסול השחיטה אלא במעמד כל העיר ויישב מנהג העולם שמסכימים בחתימות עפי"ד הברכ"י בח"מ סי' י"ג ועכשיו נשתנו המנהגים ובאור"ט כתב דכ"ז במידי דממונא אבל באיסורא כגון פיסול השחיטה גם היום ל"מ אלא באסיפת כל העיר ע"ש והנה צד זה נתחזק מדברי הפוס' לבטל חרם דנ"ד שלא היה במעמד הכל: ועוד יש להקל בנ"ד ממ"ש הפר"ת בסי' א' סקי"ט דטעם הרא"ש שהחמיר בחרם הקהל הוא משום קנס וזה לא שייך רק כשקנסו הקהל לכל שוחט בעת החרם שתהיה שחיטתו אסורה וכו' וא"כ בנ"ד שהחרם היה בסתם שלא ישחוט ל"ש קנס רק ראיתי להרב ב"ד יו"ד סי' א' חולק בזה וס"ל דבלא חרם בעינן שיפרשו אבל בחרם אי"צ שיפרשו ובס' שמ"ח סכ"ב כתב דגם בחרם ולא פירשו יש להקל בהפס"מ. עוד חי' שם הרב"ד ז"ל דהתם שאסר הרא"ש השחיטה מכח החרם מפני שהחרימו מחשש שלא ישחוט מי שאינו הגון דאז הוי דומה לחשוד לאותו דבר משא"ך כשאסרו מפני השגת גבול ע"כ ועיין להרב קרית ארבע בתשו' סי' י"ב שמכח חי' זה היקל במה שהחרימו לצורך קיום הגאבילה ודן כן מדברי הגר"א מווילנא וכ"כ שם הדר"ת משם הרב בשו"ת שבסוף ש"ע שלו ע"ש ומינה לנ"ד והגם כי הקר"א ז"ל פקפק מדברי הב"ד ז"ל שכתב דלמעשה אין לסמוך על הטעמים הנז' מ"מ הנה היקל שם בצירוף שלא שמע השוחט מפי הרבנים כלום הגם ששמע אח"כ כמפורש שם וה"ן בנ"ד הרי לא שמעו השו"ב מפיהם כלום וגדולה מזו הביא הדר"ת שם ס"ק ר"ט משארית יוסף סי' כ"ב דצריך הכרזה ככל פסולי עדות ואי לא לא מתסרא שחי' ועוד מחסרון ההכרזה הנז' יש להקל לאותם שלא החרימו ויש ללמוד דב"ז מהנוב"י קמא ביו"ד סי' א' שעמד בתשו' הרא"ש שמתחילה אסר מן הדין לקהל דשוו אנפשייהו חתי' דאיסורא ולבסוף אסר משום קנס שעבר השוחט וכו' וסיים וכ"ז כשהוכרז החרם ועבר השוחט אבל כשלא הוכרז אף שעבר על ציווי הקהל אין לקונסו שיהיה חשוד מ"מ כיון שאסרו שחיטתו