יש מאין חלק א לז

וכו' ואם ירצו יתנו כולם בשוה לפי ערך הממון וכו' גם הרב הכהן בפסקיו ח"א דקנ"ט על שרצו להחרים צמר המרוטה ויהיו המעות לצרכי צבור וראובן מוחה כתב שהדין עם ראובן ע"כ. הנה ראינו ג' עמודים מרחיקים ענין הגאבילה גם לדב"מ גם הרב פ"מ ח"א סי' ד' האריך וכתב לא מן השם הוא זה להקל מעליהם ולהעמיס על מי וכו' ועל יתומים ואלמנות וכו' וכיון דכונתם להשתכר הו"ל כהך דזקן שנידה לצורך עצמו אין שומעין לו דמיירי שרוצה ואפי' למ"ד דגם בזה שומעין לו כ"ז הוא וכו' אבל להסכים לדבר הרשות לקחת ממון אחרים וכו' אין תקנתם קיימת בלי דעת כולם זולת למסכימים וכו' וכן חי' רב"א סי' כ"ה וכ"ו וקרוב לזה כתב ה' משא מלך דמ"ב ולא עוד אלא שגם מהרשד"ם המכריע שתקנת הרוב קיימת בפס"ל ורו"ל וכתב דהר"ם ומהריק"א ל"א אלא כשתקנתם היא שלא כתורה וכו' הנה בנ"ד שלא כתורה מיקרי דהאיכא יתומים ואלמנות וכו' ע"כ. והגם דלכאורה נראה דסותר עצמו ח"ו דהכא הגם שההסכמה בחרם לא חש ואילו בח"ב סי' קי"א בגאבילא שהטילו על האורחים קיימה הרב וכו' ונ"ט עוד מפני החרם שבה וספקו להחמיר מ"מ בורכא היא מדבריו בתחלת הך דח"ב שכתב שאם היתה לבני העיר היה מקום להביא הך דרשאין בני העיר וכו' כלומר דמינה דן ואסיק בח"א דבגאבילא אין רשאין וכן בסוף התשו' תי' לתמיהתו ע"ד מהרא"ש ז"ל דמוכרחים משום דהתם היו בני העיר מוחים ע"ש וש"מ דלבני העיר אין ממש גם בחרם אבל לבאים מחוץ יוכלו לכוף ולפחות משום ס' חרם נחמיר. ובזה ניחא נמי דברי הכנה"ג ז"ל כי המעיין לו בח"מ סי' קנ"ו הגב"י אומ"א יראה שדן כהפ"מ בח"ב כוותיה וכטעמיה ומני"ר הוא השואל להפ"מ ואילו בבע"ח ח"מ ח"א סי' רמ"ד נשאל על גאבילא שנמשכה שתי שנים ויצאו עוררים לבטלה ושקו"ט אי הרוב יכו"ל למיעוט ולבסוף כתב דכל המחלוקות הללו אינם אלא לתקן תקנות לבני עירם אבל בגאבילא לכ"ע אין כח ברוב לכוף וכן מצא למהראד"ב וכו' ולכ"ע אינן יכולים לתקן גאבילא על בני העיר אפי' לצדקה ע"כ ובתו"ד מפורש שאעפ"י שהתקנה בחרם ולכאורה הוו כסותרים אם לא שיש לחלק דדוקא כשהנזק מגיע לבני העיר והם מוחים אזי אין קיום לגאבילא משא"כ לאורחים וכו'. והנה תשו' מהרש"ך ז"ל בזה לדידי צ"י כי בח"ב סי' כ"ז כתב שאעפ"י שתהיה הסכמת הגאבילה בחרם אין חלות לחרם ואעפ"י שהיא לצדקה אין זו צדקה כ"א צעקת גזל ועושק. ואילו בח"ג סי' מ"ה שט"ו מבוררים הסכימו בגאבילא כדי לחלק לבעלי תורה ולצנועים כתב כיון שהדבר ספק אם יש לה קיום הדי"ן לקיימה כיון שיש בה חרם וס' חרם להחמיר ע"ש ואפ' דהך דח"ג היתה באופן נאות דליכא פס"ל ורו"ל ולא היה עיקר ערעורם רק על התמנות הברורים או כמ"ש הרב שם וז"ל ואפי' את"ל שאין לספק בזה אלא שהיא בטלה מצד הדין ויהיה רשות למוחים למחות מ"מ עבירה היא בידם נראה שנתעורר ממ"ש בתשו' אחרות דמצד הדין אין לחוש ואפי' מצד החרם ולזה כתב דמ"מ עבירה היא בקום משום קפוח פרנסת ת"ח ועניים וכו'. ומהרימ"ט ז"ל בח"מ סי' י"ג אף הוא היה מתכוין להרחיק ענין הגאבילא רק לפדיון שבויים קיימה ומשמע דלצדקה אחרת לא וכ"כ הכנה"ג שם אומ"ב והרב דבר"י אירגאס בסי' למ"ד נסתייע מהם. ועיין להר"ש סי' פ"ב ופ"ד ובסי' פ"ד יצא עת'ק מעשה הכתב ששלח מר ומהרי"ק לפיליבי אודות גאבילאת הבשר והאריך להודיע מחומרות וחרמות וקללות שהטילו השד"ר מהר"מ זאבי ומהרש"ף ומהר"ן רוזיליו ומהרא"ך פרחיה אודות הגאבילא שרצו להטיל על בעלי כיסין וכ"ש בהך דבשר דנוגעת גם לעניים ומילט קא לייטי בכל אלות התורה למקיימיה ולא ישמעו לשום מורה היתרא ע"ש ועיין להרב בני משה שלטון סי' יו"ד והרב מגן גבורים סי' וי"ו האריכו בביטול