יש מאין חלק א לו

עין רואה להרב ז"ל בח"ב סי' מ' בד"ה השרש השלישי ביטל זה ביטול גמור דאפי' לסוברים שיפקיעו משום מה כח ב"ד יפה דוקא כשפירשו כן בתקנתם אבל בתקנה סתומה לאו הכי הוא ועיין בפרמ"א ח"א סי' ס"ח דקל"ה ע"א. (חי' הרב בזה אפשר יסודו עפ"י מ"ש הבנ"ח שם ובאה"ע סי' קמ"א דק' הלכתא אהלכתא דבפ' השולח פסק רב נחמן כרבי דס"ל דאם ביטל הגט מבוטל ול"א מה כח ב"ד אלא במידי דממונא ולא באיסורא ואילו בפ' מי שאחזו דע"ג פסקו הפוס' כרבה ורבא בגט ש"מ שאם עמד אינו חוזר דאפקעינהו רבנן לקי' מיניה ותי' דהתם פירשו דבריהם שאינו חוזר משא"כ בתקנת ר"ג הזקן שלא התקין רק שלא יהיה עושה ב"ד ומבטלו במ"א ואין בכללה שאם עשה אינו בטל אפס דלכאורה לפי החילוק דפ' השולח דבמידי דממונא אמרינן מה כח ב"ד יפה אין ללמוד לנ"ד כיון דהוא ממון להטריף הבהמה גם בסתומה ראוי לומר מה כח ב"ד יפה אבל הנה כתבתי לעי' מהבנ"י וכן למד ממהראנ"ח סי' כ"ה לחלק כנז' בין מפורשת לסתומה והתם איירי גם בממון ע"ש ולהם אנו שומעין): ועוד יש לחלק דל"א מה כח ב"ד יפה רק בתקנתם בלתי חרם ואיסור. אבל בנ"ד דאיכא חרם אין שייך מה כבד"י דהא עובר על דבריהם נלכד בחרם ועיין להט"ז סוס"י תקכ"ד דבזה דחה ראיית הגמ"ר מהך דכתובות דכל היכא דאמור רבנן לא ליזבון וזבן לא הוי זביני דהתם ה"ט משום מה כבד"י ושאני הך דהעובר אין לו איסור אחר משא"כ בעובר שנלכד באיסור ע"ש ושו"ר להרב"ד יו"ד סי' א' שכתב כן בנדונו. ומכל האמור בין תבין טעם הרא"ש ז"ל בתחלת כלל ז' על קהל שהטילו שלא ישחוט שום אדם זולת הטבח של הקהל והלך אחד ושחט שאסר שחיטתו מכח דהצבור רשאין להסיע על קצתן וכו' ולאסור המותר וכו' ולקנוס וכו' ואילו משום אעל"מ לא העלה ע"ד שפתיו אין זה שברור דס"ל דבחרמי צבור ל"ש אעל"מ וכן הגאון נוב"י בספרו צל"ח על דע"ג העלה דכ"מ דאמ"ר לא תזבח וזבח ל"מ זביחה והו"ל כמתה ואילו בנוב"י יו"ד סי' א' בשו"ב שנשבע שלא יכשיר שום בהמה כתב דנהי דראוי לעונש אבל שחיטתו כשרה. ש"מ דס"ל בנשבע ל"ש אעל"מ ורק הבית אברהם ז"ל ביו"ד סי' ט"ו בנדונו שהוא כנדון הנוב"י החמיר משום דלשאר הפוס' אע"מ וכו' ע"ש. ואני הדל אספתי באומרי'ם רבים וגדולים חק"ל דלדידהו אין לחוש וכנ"ל וכרגע נראה לי ספר חזו"ן ז"ל וראיתיו כמציץ מדקכ"ד עד קנ"ב מאריך בזה מר סובב הולך לפסוק כאביי והרב המגיה פוסק כרבא ושקו"ט טובא בכלל דבריהם דברי ואין לי פנאי להתווכח ולהשתעשע בדב"ק רק בתר כללא מובן מהם דבנ"ד ל"ש אעל"מ ובפרט למ"ש הפנים מאירות ח"א סי' ל"ד דכל שהוא עושה איסור וחבירו לא כ"ע מודו דמהני ע"ש פשוט דאפי' למאן דס"ל בזה אעל"מ אינו רק בשוחט בהמתו ולא בהמת חבירו וד"ב. וגם למה שחשש הבנ"ח שם להחמיר מפני דהרא"ש ל"א דמהני רק ביכול להתירה משא"כ נדר השחוק וכו' ואחריו החזיק בזה ה' בית אברהם בתשו' אה"ע וגם החת"ס שם בטעם השלישי כ"כ נראה דחרם דנ"ד יש לו התרה והגם דהוא בעבור הגאבילה והיא לדב"מ לפרנס בה עניים ות"ח וידוע בסי' רכ"ח דבהסכמה דסייג לתורה ודב"מ אינם יכולים להתיר מ"מ נבאר בזה בע"ה דיש לה התרה. והוא כי תקון הגאבילה מחו לה אמוחא גדולי עולם ולתקן על נכסי אחרים הבאים מחוץ עיין למהרש"ך ז"ל ח"א סי' קפ"ד וח"ב סי' נ"ה ומהראנ"ח ח"א סי' נ"ט ומהרא"ש סי' ס"ט האריכו בזה שלא יוכלו לכפות על זה כ"א מטעמו עש"ב והרב לח"ר סי' ס"ג דן את הדין שאין לגאבילה מקום קיום ודקדק מדברי רבו מהרשד"ם דדוקא בתקנה שנמשך היזק ממון רב לישראל יכולים הרוב לכוף למיעוט גם בפס"ל ורו"ל אבל בגאבילה אפי' לצורך צדקה אין להם לעשות צדקה בממון אחרים