יש מאין חלק א לד

ז"ל שהעתיקו תשו' הרשב"א בעבר על חרם הקהל וקדש דקדושיו קדושין ש"מ דס"ל דלא כהגמ"ר וגם הפר"ח. בק"א סי' ל"ח דחה דברי ה והט"ז בח"מ סי' ר"ח דחה דברי הסמ"ע וחילק דכל שהענין מצד עצמו נאות רק האיסור בא מחוץ אע"מ (הרב בית אברהם שם או"ב הק' ע"ז ממה שהק' התו' בתמורה לרבא דהא שוחט חמץ על הפסח אע"מ וכשר ותי' דבירוש' אייתי קרא להכשיר ולהט"ז מאי קו' כיון דהאיסור בא מבחוץ ע"ש ומאי דלא ק' לאביי אמאי איצטריך קר להכשיר י"ל עפ"י מ"ש בחולין דקט"ו איצטריך קר להכשיר משום כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל כמו מעשה שבת דאיצטריך קרא למישרי קדש היא ואין מעשיה קדש עיין למודי ה' למוד פ"ג ד"ה וראיתי ולקו' רב"א י"ל בדוחק דמ"מ לא דמי למקח שבת דהתם אין המקח מצד עצמו גורם שום איסור רק הזמן וכל מקח בזה"ז אסור משא"כ שחיטה על חמץ דכל שחיטה שהיה חוץ מפסח נמצא דלא כל האיסור בא מחוץ אלא שזה וזה גורם) ומהרימ"ט ז"ל ח"א סי' ס"ט דחה ס' הגמזר בב' ידים וחילק דלא שייך אעל"מ אלא כגון הך דתמורה דכשאנו מבטלים מעשיו נתקן האיסור וכו' והביא ראיה לסתור הך ס' משוחט פסח על חמץ דכשר ומהני ע"ש (הרב"א שם תמה ע"ז דכבר הק' התו' משוחט פסח ותירצו ויש ליישב דמהרימ"ט שם הביא זאת מהתו' דתמיד נשחט דס"ג ושם כתבו דכשר מטעם דלא שנה עליו הכתוב לעכב ולשטה זו מק' דאנה"ן לא שנה עליו הכתוב ומ"מ לרבא ל"מ אם לא מטעם מהרימ"ט ואח"ז ראיתי להשעה"מ פ"ג מגרושין הי"ט שדבריו מורים כן ושו"ש) גם מהריט"ץ ז"ל בסי' י"ז חילק כנז' וטיין עוד למהרימ"ט סי' קל"ח הביא ס' המרדכי וכתב שזה כיו"ד שנים כתב לאחד מחכמי ויניצייה שחשב לומר כזאת על חרם הקהל והקיפו בחבילות תשו' הסותרים לזה וישתקע הדבר ולא יאמר וכן בח"ב סי' ט"ל ומ' בקדש אשה נגד הסכמת הקהל קיים הקדושין ובד"ן ע"א כתב הנה זה כשלש שנים על הקדושין שהיו באנדריפולי (הוא הך דסי' קל"ח) כתבתי והוכחתי דאפי' היה מוכח שהעדים ידעו והזידו ועברו על החרם לא מפני כן נתבטלו הקידושין וכו'. וכ"כ עוד בסי' נ"ח דנ"ט סוע"ב דמוכח מכ"ז דמר לא חייש כלל להך דהגמ"ר ולא שני ליה בין עבר על שבועתו לעבר על חרם הקהל. ומזה אני תמה על הד"ן ז"ל שהעלה דגם הגמ"ר לא כתבו דל"מ רק במידי דממונא ומשום קנסא אבל בגרושין וקדושין מודו דמהני והוכיח זה מהך דמהרימ"ט ח"ב סי' מ' דלא זכר להגמ"ר ש"מ דס"ל שגם הם מודים בקדושין והוא פלא דהא הך דסי' קל"ח בקדושין איירי ועכ"ז נרגש מהגמ"ר לולא שדחאה מכמה שמועות כיעו"ש. שו"ר להטל אורות שהעיר עליו כן ואך את זה ק"ל להט"א דהמעיין בדב"ק יראה דפשיט"ל שמהרימ"ט חזר בו ממה שדחה הגמ"ר בסי' ס"ט ובסי' קל"ח פסק כוותיה ומ"ש ישתקע הדבר ולא יאמר ר"ל שלא יעשה כן ולא יועילו הקדושין ואחה"מ היא הבנה זרה וכונתו שתשתקע הס' זאת והקי' קידושין והעד כי בסי' מ' זכר הך דסי' קל"ח וכמש"ל ומכח זה קיים הקדושין וכל תשו' עולות בקנה אחד ולא פלגן בהדייהו. והנה ראיתי להד"ן ז"ל אסוף דינא כתב וז"ל אעפ"י שמהרש"ך ח"ב סי' קכ"ט וק"ל והלח"ר סי' למ"ד לא החמירו בההוא עובדא גופיה מחמת השבועה שנשבע שלא לבטל המודעה אפ"ל דאשתמטתייהו הך דהתו' דתמורה או חששו למרדכי דפליג אתוס' ע"כ ולע"ד קשה לשמוע על מארי תלמודא כי אשתמיט להו תוס' רק הנראה דמטעמא אחרינא שם ס"ל דגם התו' מודו דל"מ וכאשר יובן מדברי הלח"ר ז"ל שאחר דשו"ט בביטול מודעא דמהני וכו' כתב ועוד אני אומר דכה"ג דנשבע אפי' במכירה ל"מ וכו' דאמרינן ודאי חזקה שאינו עובר על שבועתו ולא גמר ומקנה אלא המודעות הם קיימים ע"כ נראה מדב"ק דלאו מכח חומר השבועה דהעובר