יש מאין חלק א לג

נתבאר שאין זה כונת הרא"ש ז"ל. ומ"מ לית מינייהו פירכא למה שכתבו הסמ"ע והש"ך לזווג הרא"ש כהגמ"ר. אך שיש להרגיש על חילוקם מהך דפריך מגזל עצים וכו' מאי פירכא והלא יכול לעשות זה בהיתר אף בזמן שאסר עליו הכתוב הגזל. והרואה למה שתי' הבנ"ח בח"מ סי' ר"ח בהגה"ט ושע"א סי' קי"ג לקו' מהר"י הלוי הנז' יבין שיתיישב זה גם לסמ"ע וש"ך ז"ל ואין להאריך. גם היש"ש פ' משילין די"ח החזיק בהך דהגמ"ר וכתב וז"ל וצריך לחלק בין איסור שבת לשבועתו שאיבד כחו וזכותו ועוד שבת מצינו שנדחה אצל חול משא"כ בשבועה ע"כ (יש לתמוה על מג"א א"ח סי' של"ט סק"י שכתב חי' הא' מדנפשיה לישב קו' היש"ש והרי בפי' אתמר ביש"ש. גם הט"ז א"ח סוס"י תקכ"ד כתב על היש"ש בחי' הא' איני מכיר מה חי' יש בין זל"ז ואדרבה מצינו חומר באיסור כולל כגון שבת ואנכי לא ידעתי דאנה"ן שבת חמיר משבועה רק דמטעם אחר אעל"מ משום דאיהו אפסיד אנפשיה כמ"ש המ"א שם. עוד הק' עליו במ"ש דשבת נדחה אצל חולה מה ענין זה לכאן ותו דמקח באיסור רבית הוי תיובתיה ע"כ. ואני אומר דלגרסתנו נדחה אצל חול ר"ל שאפשר לעשות בחול וכונתו כחי' הש"ך ומקח דרבית לא הוי תיובתיה וגם לגרסתו אצל חולה ר"ל דבזה קליש איסוריה משבועה וג"ז שייך במקח רבית דנדחה גבי יתומים ות"ח כמפו' במקומו) גם מהרי"ו סי' קנ"ו פסק כהגמ"ר ומכחו דהוא גברא רבא ובתרא הורה מהרשד"ם יו"ד סי' קט"ו הלכה למעשה להחמיר כהגמ"ר. איברא דבתשו' חו"מ סי' ש"פ נראה דכל שהמקח נכון בעצמו ואיסורא רביע עליה מחוץ אע"מ וזה דלא כהגמ"ר אלא דכבר הבנ"ח ז"ל בלא"ה נרגש מתשו' דיו"ד סי' קמ"ב שפסק כהתו' דבדה האיסור מלבו אע"מ ותי' דחכמי הקהל לאו בודה מלבו הוא ובזה תתיישב הך נמי ע"ש ועיין במהריט"ץ סי' י"ו דעובר על חרם הקהל אעל"מ והש"ך ביו"ד סי' ר"ל והב"ח שם הסכימו דהוי ספקא דדינא והמע"ה. ומהראנ"ח ח"א סי' מ"ב חשש להחמיר בביטול מודעי דגט מהך דהגמ"ר ובסי' ס"ח גבי עבר על חרם הקהל וקדש כתב אע"ג דיש להקל מהך דהגמ"ר סניף זה אינו כדאי וכו' ונראה דלהחמיר חש לה ולא להקל ובהך דסי' כ"ה דנראה דלא קם באפיה הך דהגמ"ר משום דהוא מידי דממונא והבעל מוחזק לא הו"מ למיפק מניה אבל מ"מ מסי' נ"ו דהנדון כסי' מ"ב ועכ"ז לא חש להחמיר מהך דהגמ"ר נראה שהחליט לדון תמיד כהנך מורי הוראה דסי' מ"ב דאין לחוש להגמ"ר הנז"ל: ומעתה נסדר סדר המערכה מאן רבנן דפליגי אהגמ"ר הנז' והנה הנם התו' בתמורה שם דבבדה האיסור מלבו ס"ל דמהני. וכ"כ הרא"ש לשטת הט"ז וכ"כ הבנ"י דהרא"ש תופש במושלם כהתו' כיון דאזיל בשטתם וכתב אמאי לא מוקי הש"ס פלוגתייהו בנשבע ש"מ דליכא שום אופן בנשבע דל"מ. גם מהרא"ש וד"ן כתבו אליביה דנשבע ויש חוב לאחרים מהני והבנ"ח ז"ל ומהר"י הלוי ושע"א כולם כתבו דהרא"ש כהתו' רק הבנ"ח כתב שיודה דל"מ בדעתו לבטל השבועה וההסכמה. גם הריב"ש ז"ל בסי' קפ"ו סבר כהתו' ועיין למהרשד"ם שם סי' קט"ו כתב דגם רבים החולקים עם הריב"ש דבדיעבד אינו מותר ס"ל כהתו' מדלא יהבי טעמא דאעל"מ והש"ג בס"פ משילין הכי ס"ל ע"ש ובתשו' בע"ח ח"מ ח"ב סי' מ"ג האריך וכתב שמהריק"ש בחי' והרדב"ז סי' כ"ט דחו דברי הגמ"ר ומני"ר ז"ל נטתה ד"ע כן. גם מהרא"ש בסי' ס"ט פסק דנשבע שלא ימכור למצרן ומכר דמהני גם הרב מהר"מ אלשיך סי' ע"ה הביאו בנ"ח בשטת החולקים על הגמ"ר אלא דהרב בית אברהם שם באו"פ כתב דשאני הך דמהרמ"א שאפשר לקיים המקח בהיתר. גם הרב גו"ר ח"מ כ"ג סי' ל"א הסכים לדעת מהריק"ש דלא כהגמ"ר והרב טל אורות אה"ע סי' א' פסק כהני רבוותא והביא הרא"ם בסי' י"ז והרדב"ז