יש מאין חלק א לב

אם התירו החרם הראשון המכר קיים ואי לא לא ולפמ"ש בכלל ז' הנז' הרי יש להם כח לשנות ותי' דהתם מיירי שהתירו החרם הראשון לבסוף והשאלה היתה רק מפני שעשו השטרות קודם לזה והשיב דאין לפוסלם כיון שלבסוף הותר החרם וכמ"ש ועוד דחכם עוקר את הנדר וכו' זת"ד וא"כ אם לא הותר החרם ודאי דל"מ וזווג הרא"ש והגמ"ר עולה יפה ועיין להלח"ר סי' ס"ג ופרמ"א ח"א סי' נ"ד שכתבו כהש"ך ז"ל (הלח"י עייאש ח"ב סי' כ"ט נסתפק בביאור דברי הש"ך והוק"ל לכל צד וליסוד שכתבתי בביאורו דה"ט דהרא"ש משום שהתירו לבסוף לק"מ) גם הש"ך ז"ל בסוה"ד הביא דברי מהר"א ששון על זה בסי' ר"י וכתב קיצר בדבריו ואולי כיוין למ"ש ע"כ (אחה"ר קשה להעמיס זה בכונת מהרא"ש מדכתב לא מפני זה יהיה השטר פסול שהוא מה עשה ולדרך הש"ך כן היל"ל שהרי לסוף הותר החרם. אבל אפש' כונתו למ"ש הט"ז סקמ"ד לתרץ אותה תשו' דהרא"ש כלל זי"ן סי' ד' עם תשו' אחרת באותו כלל סי' וי"ו דכתב להפך וז"ל צבור שהחרימו על דבר ואח"כ החרימו להפך ולא התירו הראשון אין השני כלום. וע"ז תי' דאנה"ן חרם הראשון קיים לעבור עליו אבל המכירה קיימת וז"פ דברי מהרא"ש שגם הוא לא הק' רק מכלל ז' לאותו כלל ולא לכלל ה' דקו' כלל ה' הט"ז לא מצא לה ארוכה ע"ש) ועיין להבנ"ח ז"ל מה שיישב לתשו' הרא"ש אהדדי והבני יאודה שם העיר עליו ואיהו דידיה תי' דבתשו' מכירת מקומות בהכנ"ס פירשו בהסכמה להדייא שאם מכרו מכירתן בטלה וזה אינו ענין למח' אביי ורבא וכו' משא"כ בתקנת הסופר דלא הוה אלא הטלת חרם בסתם וכו' וכן חילק מהראנ"ח סי' כ"ה בין שתי הסכמות גם הרב פר"ת יו"ד סי' א' סקי"ט ס"ל בנדונו דוקא כשקנסו הקהל להדייא וכ"מ מהש"ך שם סקל"ח והחילוק אמיתי רק שק' לענ"ד כי בתשו' הסופר נמי מפורש להדייא שכל שטר שלא יהיה מכתי' הסופר לא יגבו בו. וכן ראיתי להרב ד"ן ז"ל באה"ע סי' ג"ן חי' דאותה דשטרות משום שהוא חוב לאחרים שלא יפסידו בעלי השטרות אוקמה אדין תורה משא"כ וכו' וגם לדידיה ק' דהא הך דמכירת מקומות הוי חוב לאחרים שלא יפסידו הקונים ובכל זה ביטל המכירה. ולע"ד המעט אפ"ל כי הרא"ש סובר בתשו' הנז' כהגמ"ר דאעל"מ וכמ"ש הסמ"ע והש"ך אלא דבהך דשטרות הטעם שלא בטלו ההסכמה הראשונה לגמרי דהא הסופר כותב שיטה אחרונה רק ששינו בה שיהיו עמו שני ברורים ולזה הגם שלא התירוה השטרות כשרים וכן דקדק הרא"ש וכתב והקהל יש להם כח לשנות ההסכמה לא לבטל ויהיב טעמא שכיון שיש להם כח לבטלה לגמרי בהתרה כן נמי יש להם כח לשנות גם בלי התרה. ) המעיין בתורת חסד סי' כ"ד בקהל שהסכימו שכל שטר שלא יהיה מסופר העיר וחתום בו יהיה פסול והב"ד נתנו רשות לאחר לכתוב שטר מחילה פעמיים שלש וברביעית כתב בלי רשות. יראה לכאורה דהוא הפך תשו' הרא"ש דשטרות דשם קיים שטר הרביעי שלא כיוונו על סופר העיר שהיה אז אלא על מי שיהיה סופר העיר וכיון שב"ד מינוהו הרי הוא סופר העיר ואילו הרא"ש לא קיים מטע"ז דהברורים ג"כ נתמנו מהקהל ועכ"ז איצטריך לטעם שהקהל יכולים לבטל וכו'. גם מי סנו ליה טעמי הרא"ש עד שהלך לטעם אחר אלא שאפ' לישב זה לפי מה שחשש הרב בסי' רס"ט להגמ"ר ומהרי"ו דאעל"מ. וגם לקמייתא י"ל דשנייא ההיא דהרא"ש שתקנו שיטה אחרונה תהיה מסופר ב"ד א"כ גילו דאותם הברורים גם עתה אינם סוב"ד) ומעתה הרבה פתחים לישוב תשו' הרא"ש אהדדי ודלא כמו שהבין הרב מהר"י הלוי ז"ל כ"ד סי' כ"ד דטעם הרא"ש בהך דשטרות משום דכיון שיש בידם לבטל אע"ג שלא בטלוה מהני והוק"ל ע"ז מאי מקשו בתמורה לרבא מגזל עצים ועשאן כלים דמשלם כשעת הגזלה אימא דהטעם הוא משום שהיה יכול לבטל האיסור ולהשיב הגזלה קודם שעשאן כלים ולפי כל האמור