יש מאין חלק א לא

טעמי ונרחיב הדברים הנה בטוח"מ סי' ר"ח פסק דמקח הנעשה באיסור כגון שהוסיף במקח בשביל המתנת מעות המקח קיים ובב"י הביא מקור הדברים ודחה דברי הגמ"ר הנז' מהלכה ובש"ע פסק דהמקח קיים והגיה מור"ם וכן אם נשבע שלא למכור ע"כ רק הסמ"ע תמה דלדבריהם ק' דרבא דסבר במכר גלימא בזוזי דרביתא שהמקח קיים (עיין בב"י) אדרבא בתמורה דס"ל אעל"מ. וכתב אלא שיש לחלק דמקח הנעשה באיסור או הוסיף במקח. טעמא דקיים כיון שמחזיר מעות דרבית א"כ לא נשאר במקח מצד עצמו שום איסור ולא קנסינן התירא משום איסורא משא"כ בנשבע שלא למכור דא"א שיתקיים המקח בלתי איסור שעובר על שבועתו ע"כ עיין למהרש"ך ח"א סי' קנ"ז מ"ש בזה ולדעתי שכונתי כהסמ"ע דלא כתורת חסד סי' רס"ט שנראה שיש ביניהם חילוק והב"ך שם כתב שאין שחר לדברי מהרש"ך ז"ל ואם דברי מהרש"ך כסמ"ע אין שם קו' דלהדיא כתב הסמ"ע ל"ק התירא משום איסורא משא"כ בנשבע וכו' והיא כונת מהרש"ך ז"ל) (ועיין בבנ"ח סי' ר"ח שתמה על מהרש"ך ז"ל מהך דמוכר בשבת מעשיו קיימים דהרי התם א"א שיתקיים המקח בלתי איסור שבת וכן הק' הט"ז שם להסמ"ע ז"ל והוא פלא על הש"ך סק"ב שכתב ע"ד הסמ"ע ובהכי ניחא הך דטבח ומכר בשבת ועבר ואקני דמעשיו קיימים והוא כלפי לייא. שו"ר להבית אברהם סי' קכ"א סוף או"ב כתב וז"ל אך דבדברי סמ"ע לא יתיישב כמה הערות שהעיר מהרי"ט אף דהש"ך כתב דבזה ניחא וכן הק' בס' בנ"ח למהרש"ך שתי' כהסמ"ע ע"כ והרי בקצור העיר לכל מ"ש) והש"ך ז"ל בסק"ב כתב וז"ל אלא ודאי שאני בכל הני כיון דאפשר לעשות בהיתר משא"כ בכל הני דתמורה או בנשבע שא"א לעשות אם לא שיעבור ע"כ ולכאורה דב"ק צ"ב דאם ר"ל דאפשר לעשות בהיתר ורק איסור שבת וכיוצא בא מחוץ וכחילוק הט"ז שם וכ"ן דעת מהרשד"ם ז"ל ח"מ סי' ש"פ ע"ש א"כ מאי קאמר משא"כ בנשבע וכו' והלא גם הוא המקח מצד עצמו כשר רק איסור שבועה רביע מחוץ ואם ר"ל דשאני מקח רבית שהיה בידו לעשותו בהיתר משא"כ בנשבע א"כ במה יתרץ הך דמקח שבת שאי אפשר לעשותו בהיתר בשבת ואי משום דאפשר בחול א"כ בנשבע נמי אפשר דמתשיל אשבועתו. וכן הק' בתשו' מהרשד"ם יו"ד סי' קמ"ב ואפשר כונתו דשאני מקח שבת ורבית שבזמן שאיסור זה רביע עליה מ"מ השאירה לו התורה זמן אחר לעשות המקח דהיינו בחול ובלי רבית משא"כ בנשבע שבזמן שאוסרת אותו השבועה אין לו שום עת למכור זולת אי מתשיל דאז אין שום איסור כלל וליכא לומר רחמנ"א ל"ת כלל. ועיין בא"ח סי' של"ט במחצ"ה על מג"א סק"י שהביא דברי הסמ"ע והש"ך בשיטה אחת ומובן כמ"ש בכונת הש"ך ז"ל. והנה המעיין בשרש דבר יראה דהרא"ש ז"ל הוא שדייק מדברי רבא דמקח הנעשה באיסור קיים ולפי"ז לכאורה ק' על הסמ"ע והש"ך ז"ל שבאו לזווג דין זה עם הך דהגמ"ר דבנשבע ועבר ל"מ דהא בתשו' הרא"ש כלל ז' סי' ד' נשאל בתקנה שעשו בחרם שיהיה כל כתיבת השטר מסופר בדה"ץ ואם לאו לא יגבו בו ואח"כ עשו תקנה להפך ששנים מבוררים יכתבו ושטה אחרונה כתי' הסופר ולא התירו החרם אי יכלי לגבות בשטרות ההם והשיב לא יפה עשו להכשיל הקהל בחרם ומ"מ לא נפסלו השטרות וכו' והקהל יש להם כח לשנות התקנה ולא דמי למח' אביי ורבא וכו' וקי"ל כרבא וכו' דהתם פליגי במצות שא"א לבטלן אבל בתקנה וכו' וגם אפשר לבטל החרם לכ"ע מהני ועוד חכם עוקר את הנדר מעיקרו וכשיתירו החרם כאילו לא היה מעולם וכו' ע"כ הרי יש חרם הקהל כשבועה ועכ"ז אע"מ. אבל אחר החיפוש ליתא דהא הש"ך ז"ל ביו"ד סי' רכ"ח סקצ"ו הק' תשו' הרא"ש ז"ל אהדדי דבכ"ה סי' ד' על חרם הקהל שלא למכור מקומות בהכנ"ס שעשו הסכמה להפך למכור כתב