יש מאין חלק א כט

ויובל גבי א"י אינה נמכרת לצמיתות שפסק ואם מכר שניהם עוברים בל"ת ואין מעשיהם מועילים (ע"ש מ"ש על המג"א שלא הבין השגת הרמב"ן מ"ש אין זה מתנהג בסוגייא שלא הוזכר זה במח' אביי ורבא. ואח"ה שמה שהבין הוא ז"ל בכונת ההשגה שר"ל אמאי לא הק' מזה לאביי היא הבנת המג"א עצמה וע"ז תי' שאין הכרח להקשות על איזה דעת מכל המקומות) ולענ"ד שאין זה הוכחה דשאנ"ה דגלי קרא שלא יהנה בה מכירה מדכתיב כי לי כל הארץ ופירש"י אל תרע עיניך בה שאינה שלך ובהא כ"ע מודו ועיין בספר פנים מאירות ח"א סי' ל"ד ובתי כהונה בית ועד דע"ה שניהם נתכוונו לומר טעמו של הרמב"ם כן גבי מעשר שכתב בפ"ו מבכורות ויראה לי שהמוכר מעשר לא עשה כלום ולפיכך אינו לוקה וישבו בזה קו' הלח"מ שם ומינה להא כיון דכתיב כי לי כל הארץ גילה שאינה שלו דליזבנה. והב"כ ז"ל כתב כן לגבי יפת תואר שפסק בה' מלכים דאינה מכורה משום דלאו ברשותיה היא לזבונה אלא לשהוייה גביה גם הראיה שכתב הבנ"י שם ממ"ש בריש ה' תמורה דאחד מהשותפין שהמיר לוקה ואין התמורה קודש יש לדחות עפ"י מ"ש הלח"מ שם ד"ה ועוד לפי גירסת רש"י דקאמ"ל רבא לאביי דלאו דתמורה הוי שוה בכל ונראה דקבלה מיניה משו"ה לקי ומ"מ לאביי לא מהני משום דגלי רחמנא בדבר שהיה בכלל ויצא וכו' עש"ב. וכן ראיתי להרב חק נתן בתמורה ד"ו האריך להוכיח דהרמב"ם פסק כאביי ויישב המקומות הסותרים ונ"ט לזה משום דהש"ס תלי פלוגתייהו בתי' הם בהוויתן יהיו במח' ר' יונתן ור' יאשיה וקאי אביי כשטת ר' יאשיה ואנן קי"ל ה' כר' יאשיה. ומאי דלא מני הדא עם יע"ל קג"ם משום דלא מיירי רק בפלוגתא דנפשייהו ולא בדתלייא באחריני ע"ש (עיין להי"מ כלל ה' הביא מח' בזה ודעתו נוטה דבכלהו ה' כרבא והוכיח כן מרמב"ם ז"ל רק אפשר דשאני הא אם נפסוק כרבא תיקשי הלכתא אהלכתא) (ומה שיש להרגיש לשיטתו דא"כ אמאי לא אשכח תלמודא לאוקומי פלוגתייהו רק בשינוי קונה לימא דבדר"י ור"י פליגי כבר עמד ע"ז השער אפרים סי' קי"ג דפ"א ע"א בגוף הסוגייא ותי' ע"ש ומה שנראה מדב"ק שם דאזיל בשיטת הסו' דהרמב"ם פסק כרבא צריך להתיישב מה יענה להך דעיוה"כ דמוכח מינה הרב ח"ן שם דודאי פסק כאביי. ופלא על ח"ן אמאי לא העיר עליו) וכן ראיתי להמש"ל סופ"ג מה' גירושין וריש פ"ח מה' מלו"ל כתב בשם מהרש"י דרבינו פסק כאביי ממ"ש בכותב גט בשבת דבמזיד אינה מגורשת משום שהעדים פסולין דלרבא בל"ז נמי אעל"מ וסיים דיש לדחות. גם הלח"מ פ"ו מבכורות ה"ה דעתו נוטה שפסק רבינו כאביי וה"ט לפי פירש"י שפי' דפליגי בשינוי קונה כגון גזל עצים ועשאן כלים דלאביי מהני וכיון דקי"ל בכ"מ שינוי קונה א"כ הלכתא כאביי. אלא שדחה זה מדברי הר"מ בפ"א מגזלה דסבר בדעת רבינו דחומד עבד חבירו עובר בל"ת והמקח קיים והוק"ל מרבא ותי' דכיון דשינוי קונה ה"ן מעות קונות הרי דגם לרבא שינוי קונה ומ"ש דפליגי בשינוי קונה הוא כפי' הא' דרש"י ע"כ (מוהרימ"ט ז"ל ח"א סי' ס"ט כתב דפירש"י זה אינו אלא גליון דלדבריו ק' הלכתא אהלכתא ותו דרבא גופיה בב"ק דצ"ט במאי דאמרינן רשב"י וב"ש וראב"י וכו' כולהו ס"ל שינוי במקומו עומד ופריך ר"פ איכפול כל הני תנאי לאשמועינן כב"ש השיב רבא ממאי דילמא כ"ע שינוי קונה אלא העיקר כפי' קמא דרש"י ע"כ ויש להליץ בעד אותו פירוש דרבא דילמא קאמר ולא ברירא ליה להלכה. ותו עפ"י מאי דקי"ל אין ה' כשטה י"ל איפכא דאביי ר"ל לכ"ע שינוי במקומו עומד וזוהי השטה ויהיה הדין דשינוי קונה ורבא השיב דכולהו ס"ל שינוי קונה ואין הלכה כשטה כפי' בתרא דרש"י אמת כי הדחיה בלשון דילמא במח' הוא שנוי בין הת"ה והרשב"א אי ליהוי ה' כאותה שטה או לא עיין בכנה"ג