יש מאין חלק א כז

כן וכפירוש מהר"י בן מיגאש ז"ל הבי"ד בשי' מקובצת ומשמע דאם אומרים הספד בשבת אסור לעשות כן. ומוכרח לומר דאפילו להסוברים עונג שבת דרבנן ההספד אינו ביטול עונג אלא ענין צער כמתענה בשבת דזה ודאי אסור לכ"ע וכמ"ש הרב ז"ל שם ודבר הלמד הוא מאבלות דאינו נוהג בשבת כמ"ש בירושלמי הבי"ד התו' במ"ק דכ"ו ע"ב ברכת ה' היא תעשיר זו שבת ולא יוסיף עצב עמה זו אבלות ע"כ. ועיין למהרימ"ט בקרית ספר יו"ד בה' אבל וז"ל אין אבלות בשבת דאין עשה דאבלות דוחה ל"ת ועשה דשבת וכן בי"ט אין אבלות נוהג בהם מה"ט. עוד הביא ראיה הרז"ל להתיר ממ"ש הרב בנימין זאב סי' ר"י כשמת ר"א היה בוכה רע"ק ואמ"ל תלמידיו רבי למה אתה בוכה והלא שבת היא אמ"ל עונג דידי הוא וכן מצא בב"י סי' פר"ח שהביא הך עובדא על מיתת בנו של רע"ק ע"ש ובזה האמת אתו דלא הותר רק למי שמצטער הרבה ולא יוכל להתאפק היפך אדברה וירוח לי אבל שאר אדם ובפרט הדרשן שאדרבה יעורר דאבון נפש לא נמצא היתר כעת ועיין להרב זקן אהרן סי' ל"ח שחילק בזה וגם הרב הנז' עצמו עמדו נגדו דברי הזק"א הנז' ולא מצא קיום למנהג הדרושים זולת משום התעוררות התשובה. ועיין לו שחתר לזווג ס' המג"א למהרימ"ט ובינה לעתים ז"ל ולא יכול והביא מעשה רב שכתב השו"ג א"ח סי' תקמ"ז שבשנת תמ"ט חוה"מ סוכות נח נפשיה דמהרי"ק ז"ל ודרש עליו כמהר"ש אמאריליו ז"ל ולדידי זווגם עולה יפה דהמג"א לא אסר רק בספור שבחי המת לעורר הבכי ומהרימ"ט לא התיר רק בדרוש המעורר לתשו' גם שיהיה מעט שבחים ברצוא ושוב והרב צ"ב ז"ל עצמו חשש לדברי המג"א ז"ל והזהיר לדורש לשמור פיו ולקצר שלא יבא להרגיל ההספד: אתאן השתא לענין צ"ה שאמר השד"ר שאמרוהו ביו"ט שני. ועיין בטוי"ד סי' ת"א פלוגתא דרבוותא בזה ובש"ע פסק כרמב"ן ותלמידי רש"י דאומרים צ"ה וקדיש דרבנן וכן ביו"ט שני בטור כתוב טעמם דאין זה הספד וחלול יו"ט אלא הודאה וכו') אבל רמ"א כתב ויש חולקין שלא לומר צדוק הדין במועד וכן המנהג פשוט וכו' שלא לומר צ"ה בכל ימים שאין בהם תחנון ע"כ. (לא איתבריר מי הם החולקים דלהרי"ץ גיאת אין לאומרו גם בחנוכה ופורים ולרבינו משולם על אדם גדול מותר גם במועד ולחכמי גרמיזא יש להתיר בדרך הלוך ולתשו' הגאונים יש להתיר בעונים כאחת. ואפ"ל דהמה חכמי מגנצא ז"ל דל"א במועד רק לאדם גדול ולא לשאר אדם והגם דלא פירט דין אדם גדול יגיד עליו רעו מ"ש הט"ז א"ח סי' ת"ך שנסתפקו ביום פטירת המ"א שביום ל"ג לעומר אם יאמרו צ"ה והעיד אדם אחד ששמע מרמ"א ז"ל שאומרים על אדם גדול ואמרו. והגם שהט"ז כתב שאין לסמוך ע"ז רק ליום ל"ג ולא לר"ח וחנוכה ופורים ועיין להפנ"מ ח"ב מ"ח שהשיג עליו אפשר דגם הט"ז לא כ"כ רק לפי המנהג אבל בעיקר הדין יודה דלאדם גדול גם במועד אומרים) וגם מרן בב"י סי' ת"א העיד בנו דאנו נוהגין לומר צ"ה בכל חדש ניסן ובסיון עד יום י"ג ומעיוה"ך עד הסוכות ואין אנו נמנעים כ"א בימים טובים ע"כ נמצא המנהג שלא לומר בי"ט היפך הדין. וא"כ אתם גם אתם המנהג עיקר לכם בזה ומ"מ גם אם נהגו לומר ביו"ט צריך למיעבד שיאמר האבל לבדו כי הרב יכין ובועז ח"א סי' כ"ה כתב לענין צ"ה ביו"ט מחלוקת בין החכמים וכו' ואנחנו בכאן אלגזאייר מניחין אותם לרצונם וכו' ומוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין ע"כ (עיין בעיקרי הד"ט א"ח סי' כ"ג או"ד שכתב וה"ה בחה"מ) והעיד הרב המגיה שם כי באלג'יר נהגו שביו"ט שני קורא האבל לבדו ולכן טוב וישר לעשות כן גם הם וחלילה להקל באחד מהעניינים הנז' שביארנו פן ח"ו המיקל יפסיד להיות מחלל יו"ט וכמשמעות דברי תלמידי רש"י שהביא הטור סי'