יש מאין חלק א כו

הרואה למהרימ"ט שם אדרבה משם הוכיח שלא לערבב השמחה בהספד מדהוזהרו אהרן ובניו ראשיכם אל תפרעו ואהרן קבל שכר על השתיקה וא"כ לדבריו מוכרח לומר דמ"ש ואחיכם כל בי"ש יבכו הוא ליום אחר ואין משם ראיה. ב' הביא ראיה מהתו' דע"ז די"א ע"א דתנן עוקרים על המלכים ואין בו משום דרכי האמורי והק' והאיכא צער ב"ח דבשלמא בל תשחית ליכא כיון דלכבודו של מלך אין כאן השחתה וכו' ותי' דשאני כבוד מלך שהוא כבוד לכל ישראל ואתי כבוד דרבים ודחי צב"ח ע"כ. ודקדק הרז"ל שמעינן מזה דמשום כבוד מלכים עוקרים איסור ב"ת ואיסור צב"ח כ"ש דמשום כבוד חכמים הותר צער בשבת דת"ח עדיף ממלך כמ"ש התו' פ"ב דסנהדרין גבי ינאי המלך עמוד על רגליך דודאי כ"ת עדיף ודחי עשה דועמדו אבל כבוד מלך אינו דוחה עכתד"ק. (לא ידעתי איך כתב דכבוד מלך דחי תרי ב"ת וצב"ח כיון דבתו' להדיא מפו' דלא דחי רק צב"ח אבל לגבי השחתה לאו דדחי לה אלא שאין זה קרוי השחתה לגבי גדולת מלך. ונראה דוחקם דאינו דוחה ממה שנראה בסוגייא דאם היה שם משום דרכי האמורי לא היה נדחה משום כבוד מלך וא"כ מאי שנא דידחה ב"ת והגם דבתו' ב"מ דל"ב נראה דדחי תרוייהו אין כאן מקום ישוב זה ועיין בדרוש שבסו"ס לחם שלמה) והנה צ"ל לשטת הרב מאי אולמיה דמ"ע דועמדו דאינו נדחה מפני כבוד מלכות מצב"ח דנדחה ולכן נראה לדקדק מדברי התו' דל"א גם בצב"ח דנדחה רק בכבוד מלכות דכה"ג אחרי מותו דאינו כבו"מ לחוד רק כבוד רבים. הנמשך מזה כי יאמרו בגויים כמה נאה אומה זו מכבדים מלכם וממילא כיון דהוא כבוד מלכות דפתיך ביה כבוד רבים הרי נכלל בזה גם כבוד תורה דהא בכלל רבים איכא כמה ת"ח וכו' ומשום תרוייהו נדחה צב"ח (וג"ז לא יספיק רק לחד ולא לתרי ב"ת וצב"ח) משא"ך בכבו"מ דחיים דלא מיפרסם ביה כבוד רבים לא דחי ועמדו וה"ה כב"ת לחוד לא לידחי צער שבת ומאי דדחי כ"ת עשה דועמדו היינו בשוא"ת ולא מידי דקו"ע ואזדא הראיה. ג' הביא ראיה מפ"ק דמגילה שאמרו כהנים בעבודתם וכו' מבטלים ובאים לשמוע מקרא מגילה מכאן סמכו של בית רבי שמבטלים ת"ת ובאים לשמוע מק"מ והק' ועבודה חמירא מת"ת וכו' וחילקו בין ת"ת דיחיד לת"ת דרבים והק' ות"ת דיחיד קיל והאמ"ר ב"ר הונא אין מועד בפני ת"ח וכ"ש חנוכה ופורים ופי' התו' דמבטלינן מק"מ מפני הספד ת"ח ואסיקו דת"ת דיחיד קיל אבל כבוד תורה דיחיד חמיר ור"ל כמו ת"ת דרבים דדחי עבודה וא"כ כיון דקי"ל עבודה דוחה שבת כ"ש כבוד תורה שדוחה עבודה כת"ת דרבים שידחה שבת זתד"ק. ולעד"ן אח"ה שאין המשקל בדחיות שוה דהא המעיין בסוגייא יראה דלא איירי רק לענין קדימה ולא לבטולי הא מקמי הא ועיין בא"ח סי' תרפ"ז דאע"ג דמק"מ קודם לכל מצות דאורייתא מת מצוה קודם למק"מ ואעפי"כ כל מצוה מבטלת מק"מ ומת מצוה מתבטל ממק"מ כי אפשר לקוברו אח"כ ה"ן אע"ג דעבודה דקילא דוחה שבת משום במועדו אין ללמוד לכב"ת דהא אפשר להספידו אח"ך. ובאמת לא ידעתי מה יענה הרב לפסק הרמב"ם בי"ב מאבל דאפי' ביו"ט שני אין מספידין לת"ח אפי' בפניו וכ"ש בשבת. שו"ר להרב צפיחית בדבש סי' כ"ה דמעיקרא שקו"ע להתיר הספד בשבת גם לכל אדם ותלה לה כיפי בהא אי אמרינן עונג שבת דאורייתא או דרבנן וההספד הוא דרבנן כמ"ש הרמב"ם בפי"ד מאבל ואסיק דגם למ"ד עונג שבת דאורייתא לאו דאורייתא גמור כזכור ושמור וכו' ונדחה מקמי הספד הגם דהוי דדבריהם מ"מ הוי בכלל ג"ח דהוי דאורייתא ע"ש. והוא פלא להתיר הספד לכל אדם נגד ש"ס מפורש בב"ב ד"ק דקאמרי ליה רבנן לר' יאודה א"כ אף בשבת מותר לעשות כן כלו' אם אינם אומרים הספד אלא עמדו יקרים אף בשבת מותר לעשות