יש מאין חלק א רסא

לרישא דאין מדברי ההגה הנז' התנגדות לגוף הדין דאין הבן יורש את אמו גם שנשאר אחריה אם לא ימות הזקן תחילה: שו"ר בס' שני המאורות הגדולים בתשו' מהר"י חנדאלי ז"ל בסי' כ"ג דקכ"ד ע"ד הביא דברי הג"א הנז' ז"ל ותמה עליהם גם בתשו' הרב מהרח"ש שם בסי' כ"ד דקכ"ו ע"א תמה עליהם וכתב שמהראנ"ח נדחק ליישב ואינו רואה ישוב. גם שם בסי' ט"ו בתשו' מהרש"ג ז"ל בדק"ג כתב שמהראנ"ח ז"ל בסי' ק' נדחק מאד ליישב דברי ההג"ה והוא דבר רחוק מאד. ואיהו דידיה ז"ל יישב עפ"י ש' הרמב"ם ז"ל ופסקה הש"ע בח"מ סי' ר"פ דבנפל הבית עליו ועל בן בתו שחולקים יורשי הבן שהם אחיו מאביו עם יורשי האב ובהכי מיירי ההג"ה דחלק יורשי הבן לא מצו למימר ביה מכח אבוה דאבא קאתינא והגם שהם באים מכח שנשאר חי הבן אחרי אביו קרי ליה נכסים שנפלו לאח"מ משום שבעת שבאים לחלוק מיהא הו"ל אחר מיתת הבן ג"כ וקרו ליה ראוי הגם דלטענתם זכה בנכסים הללו בעודנו חי משום שלא באו לידו של החייב דהא אפי' החובות נחשב ראוי לגבי בע"ח אם לא הוי מדר' נתן כמ"ש בתו' בסו"פ מי שמת בד"ה ולימרו ליה וכו' עכד"ק ואחה"ר הרואה יראה כי הרב ז"ל חשב לרפאות שבר ההרגשות שהרגיש לדרכו על נקלה ולא נרפו דמ"ש שכיון שבשעת החלוקה כבר מת הבן קרי ליה נפלו לאח"מ לא יצדק לשון נפלו במקום חלקו לדרכה הכי הו"ל להגה לכתוב והיכא שנפלו לו נכסים מאבי אמו וחלקום לאח"מ. והיותר קשה בזה מה דקרי ליה ראוי ויליף לה מק"ו דחובות ורב המרחק ביניהם כי החובות הגם שהיו מוחזקים מתחילה בידו מ"מ כיון דקי"ל מלוה להוצאה ניתנה כל עוד שלא חזרו לידו אינם ברשותו וכל עוד דמחוסרי גוביינא נינהו הו"ל ראוי משא"ך ירושה דקי"ל יורש במקום מורישו קאי והגם דלא מטא ירושה לידיה מ"מ נכסי כל היכא דאיתנהו ברשותיה קיימי ולא מיחסרי שום גוביינא ומהתימה על חכמתו ז"ל דלדבריו מאי האי דפסקו הפוס' בח"מ סי' ק"ד וסי' ר"פ בנפל הבית עליו ועל אביו ובע"ח אומר האב מת תחילה והבן ירשו ויש לו לגבות חובו ויורשי הבן אומרים הבן מת תחילה ואין לבע"ח ליטול בראוי וכו' והלא אפי' לדברי הבע"ח כיון שלא באו הנכסים ליד הבן הו"ל ראוי ואין לו ליטול בראוי. אלא פשיטא דכשמת הבן באחרונה ונפלה לו הירושה מחיים הרי היא מוחזקת הגם דלא מטייא לידיה ואינה בסוג ראוי כלל ואכתי לא נתפרשו דברי ההגה בדרך הרז"ל ולענ"ד הדרך שכתבתי נוח לי: אך לזאת לא מצאתי תרופה למה שראיתי להלק"ט ז"ל ח"א סי' ס"ח שנשאל אם יש לסמוך על דברי מור"ם באה"ע סי' ק' בירושת שטח"ז שכתבתי לעיל והשיב וז"ל מה שקשה עליו דהא קי"ל דאין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב ויש לחלק דאם מת הבן קמי דידה פקע לו כחו אבל כשמתה האם תחילה יירש כל זכות אמו ע"כ ואני בעניי לא זכיתי להבין לא תיובתא ולא פירוקא דלתיובתיה כבר נתנו טעם הח"מ וב"ש וצ"ץ סי' צ"ו ושאר האחרונים דאין שטר זה אלא מלוה שיש לה ביד אחרים ולפיכך אין הבעל יורשו דהו"ל ראוי משא"ך בנה דהוא יורש בראוי כבמוחזק ומנחילו לאביו ועיין להרב ברית אברהם סי' ך' או"ה שחשב טועה ח"ו למי שהק' למור"ם מהך דאין הבן יורש את אמו כיון דשט"ז כתוב בלשון הודאה. ומ"מ אמרתי לעשות תבלין לקו' הגאון ז"ל דס"ל כיון דעיקר ילפותא דאין הבן יורש את אמו וכו' הוא מירושת הבעל והתם אינו יורש כל ראוי ולזה אינו יורש גם אותו שטח"ז ה"ה לבן דיליף מיניה נמי ומאי שנא. אבל לחלוקו הנז' בין מת קמי דידה למתה קמי דידיה לא מצאתי מענה דזה היפך כל מ"ש ואחד חכם רצה להגיה בדבריו ואם מת וכו' וי"ו במקום דלת ור"ל ויש לחלק כמ"ש המפז"ל ואם מת הוא דין בפ"ע ולא הנאני דא"כ אתא