יש מאין חלק א רס

בטובה וגם לנו מיקרי ראוי ולא ירש אבינו ומכח אבוה דאבא קאתינא. ובמשה"א סק"ט תמה עליו דודאי הבן יורש את אביו גם בראוי ומכח אביהם זכו ותו לא מצו אמרי מכח אבוה דאבא קאתינא. והוא ז"ל יישב עפ"י דברי קצה"ח דודאי ראוי אינו משתעבד לבע"ח רק משום מצוה על היתומים לפרוע חוב אביהם וזה אינו רק כשאין אפשר לבא להם הירושה רק מכח אביהם אבל כשאפשר לבא גם בלא אביהם אין כאן מצוה ויאמרו מכח אבוה דאבא קאתינא ע"ש: ואני אדון לפניהם בקרקע דגם בזה לא נחה דעתי כי המעיין בקצה"ח שם יראה שכל יסודו דאין הראוי משתעבד הוא משום דלא עדיף שעבוד לרבנן מקנין לר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל ועכ"ז אמרו בפ"י יוחסין דע"ח דנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס ופירש"י וכ"ש לאחר מיתה דמודה ר"מ דאין אדם מקנה ומינה לרבנן דלא יוכל לשעבד נכסים שיזכה בהם לאח"מ ע"כ וא"ך הנה מלבד דלא שייכי דברי הקצה"ח רק בראוי שהוא נכסים שנפלו לאח"מ ואיכא גווני ראוי דשייכי בנכסים דמחיים כגון שכר פעולה או גנבה שנמצאת ביד אחרים לאחר יאוש עיין באה"ע סי' ק' ובאחרונים והו"מ הג"א לעשות הנ"מ בזה אי הוו הני ראוי דאביהם ובא בע"ח לגבות דאי משום אבוה דאבא ליכא ומשום ראוי איכא. עוד בה דאחה"ר אין אני רואה קיום ליסוד הקצה"ח ז"ל לפמ"ש מור"ם בח"מ סי' ר"ט דאעג"ב דאין אדם מקנה דבשלב"ל יכול לשעבדו הרי דשעבוד עדיף מקנין ואפ' דלר"מ נמי דאין אדם מקנה נכסים שנפלו לאח"מ מ"מ יכול לשעבדם והגם שמור"ם כתב ויש חולקין עיין בסמ"ע והש"ך שם דלא פליגי רק בבא לחזור קודם שבאו לעולם ומדוע ל"מ הג"א לעשות הנ"מ בלא חזרו עד שבאו לעולם. ויותר אני תימה לשטתם דמפרשי דברי ההגה במת הזקן בחיי הבן רק שהנכסים רביע עלייהו שם ראוי מצד אחר והג"א צועק בקול גדול ואומר והיכא שנפלו לו נכסים לאחר מיתה ואי משום דהיו משועבדים לכתובה בחייו לא הוה קרי להו נפלו לאח"מ דהא קושטא דנפלו מחיים דיורש יורש בראוי כבמוחזק ודידיה הוו אלא דמחוסרי גוביינא ולכך מיקרו ראוי. ולעד"ן לאוקומי דברי ההגה במת הזקן אחר הבן ומשכחת לה דיורש ומנחיל עפ"י מ"ש מור"ם באה"ע סי"ץ ס"א בשטח"ז שאם מתה הבת בחיי אביה והניחה זרע של קיימא ומת הזרע ואח"כ מת אביה הבעל יורש כח אותו שטר מכח זרעו שיירש אמו והוא יורש זרעו ע"כ והא ודאי דה"ה שאחיו מאביו יורשים: ובזה יכון הנ"מ דההגה דמכח אבוה דאבא ליתא הכא אבל משום ראוי מצו לדחות בע"ח דאותו זרע כיון דהיה מחוסר גוביינא. ואין לדחות זה דהא קי"ל בח"מ סי' ק"ה ס"א יתומים שגבו קרקע בחובת אביהם בע"ח גובה אותה מהם וכתבו הטעם משום דמשתעבד מחיים לבע"ח מדרבי נתן לפיכך אין זה ראוי כי המעיין באה"ע סי' ק' להח"מ סקי"ט לגבי גביית כתובה מבעל דאינה גובה מהראוי ועכ"ז גובה ממלוה שיש לו על אחרים מכח שעבודא דר"ן יראה שכתב ודוקא מלוה שחייבים לבעל אבל מלוה שיירש הבעל ממורישיו ולא בא עדיין לידו ולא היה בידו מעולם מיקרי ראוי ע"ש והך שטר חז' שיירש מאמו דכוותה הוי ובהא ל"מ הג"א לעשות הנ"מ באב שמת בנו בחייו והיה לאב מלוה על אחרים ובמותו בא בע"ח דבן לגבות אותה מלוה דלא משתעבדא ליה מדר"ן ולמ"ד בע"ח גובה מן הראוי יגבה ממנה משום דבלא טעם ראוי נמי איכא טעמא דמכח אבוה דאבא קאתינא וזה פשוט ונתיישבו בזה דברי ההגה והגם דאכתי ק' דהו"מ למעבד הנ"מ בגוונא שפירש התומים או זולתה כדכתיבנא י"ל דאנה"ן אלא משום דקאי אסוגייא דנפל הבית עליו ועל בנו דהתם סוג הראוי השייך שם הוא משום נכסים שנפלו לאח"מ עביד הנ"מ דמשכחת לה בההוא סוג גופיה טענת ראוי ולא טענת מאבוה דאבא קאתינא וק"ל וניהדר