יש מאין חלק א רנט

שרב ששת למד הך דאין הבן יורש את אמו בקבר ממתניתא דנפל הבית עליו ועל בן בתו או הוא במדינה ובן בתו וכו' דיחלוקו ופסקה הרמב"ם בה' נחלות והטוש"ע בח"מ סי' ר"פ והתם מוכרח דמתה האם קמי בנה ועכ"ז אם ידוע שמת הבן קודם הזקן אינו יורש. ובזה י"ל קו' התו' התם לר"ש אמאי שבק מתניתין דיליף מינה איהו גופיה בדקי"ד דאין הבן יורש את אמו וכו' וגם מתניתין דיליף מינה ר"א נפל הבית עליו ועל אמו ויליף מברייתא דאפשר דקמשמע לן שאפי' חי הבן אחרי אמו ורק שמת לפני הזקן אינו יורש להנחיל ואי מהנך מתניתין לא הוה מכרעא מילתא כ"כ. והיה קשה בעיני על הצ"ץ והד"ן ז"ל אמאי שבקו הראיה הנכונה הזאת זולת שי"ל שהביאו מעיקר טעם הראוי שאין לחלק בו למת קמי דידה או מתה קמי דידיה ולא חשו להאריך. ולכל הדברות מיהא איפשוט בעיין דאין חילוק בין מת קמי דידה למתה קמי דידיה אם הזקן נשאר אחריהם אין הבן יורש להנחיל: איברא דמצאתי בהג"א דברים אשר לכאורה הם מתנגדים לזה והוא דבפ' מי שמת אהך דנפל הבית עליו ועל אביו בה"א נכסים בחזקתן כתבו משום שיורשי האב יאמרו לבע"ח אנא מכח אבוה דאבא קאתינא וסיימו וז"ל והיכא שנפלו לו נכסים לאחר מיתה מאבי אמו שאחיו מן האב אינם יכולים לירש אם לא מכחו בע"ח גובה מהם למ"ד בע"ח גובה מן הראוי ע"כ והשתא איך נקרא ראוי אם לא שמת הוא קודם הזקן ועוד להדיא כתבו שנפלו לו נכסים לאחר מיתה וא"כ תימא היכי מצו אחיו מאביו ליורשו לפמש"ל. והיותר מתמיה כי אחר החפוש מצאתי לגדולי עולם מור"ם בתשו' סי"ג ומהרש"ל בסי' מ"ט ושארית יוסף סי' א' ומהר"מ מלובלין סי' י"ד והש"ך בח"מ סי' ק"ד סכ"א כולם כאחד הביאו דברי ההגה הנז' לדון מיניה גבי ראוי ולא חלו ולא הרגישו איך תהיה מציאות זה לפו"ד. וכאשר נבוכותי בזה לבי השיאני לומר דס"ל דמהך סוגייא דנפל הבית עליו ועל בן בתו אין ראיה דשפיר משכחת לה שהבת קיימת ורק שהיא מומרת דקי"ל בסי' רפ"ג דמומר תנתן ירושה המגעת לו לבניו וכתב שם מור"ם דאפי' קדם הוא ונתנה לאחרים אין במתנתו כלום דמיד נפלו נכסים קמי יורשיו. וכשאין לו בנים כתב שם הסמ"ע דתנתן הירושה לאביו (דלא כהט"ז) או לשאר יורשי'. והשתא אמטו"ל יורשי הבן אחיו מאביו אומרים האב מת ראשון ואחינו היה קיים ויורש במקום אמו המומרת ומנחיל לנו ויורשי האב אומרים הבן מת ראשון ולנו לירש במקום המומרת אבל כשמתה האם ונשאר הבן אחריה בהכי לא מיירי הש"ס: אלא שמסתמיות הפוס' בדין זה ולא ביארו דמיירי במומרת וגם מהך דהיקש לירושת הבעל שהכרחנו דאין הבן יורש כ"ז שהוא ראוי נסוגותי אחור. ובחפשי באמתחות הפוס' אורו עיני למהראנ"ח ז"ל סי' ק' דקמ"ה ע"ד שהק' כנז' על הג"א הנז' וכתב ע"ץ הדוחק דאנה"ן דליתיה להאי דינא אלא שאילו היה הדין כן הגם שאין בזה לומר מכח האם קאתינא היה בזה מחלוקת אי בע"ח גובה מן הראוי ע"ש וכבר הרב הטע"ע שזה דוחק. שוב מצאתי בתומים בסי' ק"ד סקי"ד תי' הקו' הזאת דהג"א מיירי במת הזקן קודם בן בתו דאז יורשו ומנחיל אלא דנכסי הירושה היו משועבדים לכתובת אשה ולפי דברי מהרי"ל בתשו' סי' ב' ובתשו' סי' ע"ד הוו ראוי לגבי בע"ח אבל לגבי ירושת הבעל לא מיקרו ראוי ומשו"ה בן הבת יורש ומנחיל ובע"ח אינו גובה למ"ד אין בע"ח גובה בראוי והרגיש דא"כ הג"א הו"מ לעשות הנפקותא הזאת גם באב שמת בחיי הבן שעליו חוב ושוב מת הבן ונכסיו של הזקן משועבדים לכתובת אשתו דבן הבן יטעון הגם דלא מצינא למימר מכח אבוה דאבא מ"מ הו"ל ראוי ותי' דזה אפי' למ"ד בע"ח גובה בראוי בזה אינו גובה דמ"ש לגבי יורש לא הוי ממון זה משועבד אינו אלא לטובתו לכן יאמר שאיני חפץ