יש מאין חלק א כה

על ת"ח בזמן הזה והגם שמדברי הרמב"ם וגם הלבוש בסי' תר"ע וסי' תרצ"ו נראה שמותר לדרוש על ת"ח בפניו בחוה"מ מ"מ המג"א בס"ס תקמ"ז כתב ע"ז דאין בזמננו דין ת"ח שיודע הלכה בכ"מ כמ"ש מהרי"ו ועיין בברכ"י יו"ד סי' ת"א שכתב לדעת מהרי"ו ודעמיה אפי' דין צו"מ אין לנו בזה"ז. וכ"ש לענין הספד בחוה"מ דבעינן דין ת"ח היודע הלכה בכ"מ כמ"ש הטור בא"ח סי' תקמ"ז וכ"כ אשל אברהם בסי' ת"ך רק שהביא ספקו של האליה רבה ז"ל אם מותר לדרוש על ת"ח בחנוכה ופורים דאפשר דקילי מחוה"מ והרב מחצ"ה בסי' ת"ך ציין להט"ז ונראה כונתו בזה למ"ש הט"ז ז"ל דגם בחנוכה ופורים יש בהם איסור מדין התלמוד לעניין צ"ה אפי' לאדם גדול. ורצה ללמוד מזה גם לענין הדרוש ע"ש ונמצינו למדין מכל הנז' דגם בחנוכה וכו' וכ"ש בחוה"מ וכ"ש ביו"ט שני דאסור להספיד וגם לדרוש בשבח המת ואפי' ת"ח ובפניו: רק צריך לבאר דלא נאסר הדרוש זולת אם תכליתו לעורר הבכי בשבחי המת אבל כשהתכלית בו לעורר נרדמים לשוב אל ה' כי המת נקי ובשלי הצער הגדול שרי וכאשר מצאנו למהרימ"ט בדרוש ב' לאחרי מות וז"ל תוקף קדושת היום חוסמת היא את העוברים בעמק הבכ'ה וכו' וכן היה מזהיר הנביא על ימים המקודשים דכתיב כי קדוש היום לאלד'ינו ואל תעצבו כי חדות ה' מעוזכם ואולם אם באנו לחקור למה מצאתנו כל זאת מה חרי האף הגדול הזה וכו' ע"ז ידוו כל הדוים ואפי' בשבת ומותר לעורר ולהתאונן למען נחדל מעושק ידינו לתקן את אשר עוותנו שהרי מצינו במקום שנאסר קרחה וגדידה הותר אצל תורה ומצות כדאשכחן ברע"ק שפגע במטתו של ר"א היה מכה בבשרו עד שהיה דמו שותת וכמ"ש התו' שם בפ' ארבע מיתות ואף זו כיוצא בה ע"כ (עיין להט"ך דקס"ב ושא"י סדר אמור תמהו מה דמות יערוך הרב ז"ל דבשבת נאסר כ"מ צער לא כן בשרט דהותר אפי' על ספינתו שטבעה. וצפיחית בדבש סי' כ"ה והרמ"ז שם סי' כ"ו תי' דכח הדימוי כמו שכתבו התו' לדחות משום כבוד תורה עשה דשרט כן למד הרב לדחות איסור הספד בשבת משום כ"ת. ואחהמ"ר המעיין ברא"ם ס' קדושים יראה שדרך בדרך התו' ועכ"ז כתב בטעם רע"ק משום דשרט לא נאסר רק על מת ולא על דבר אחר ואינו תלוי בכבוד תורה וא"כ גם מהרימ"ט ודאי לא יחלוק ע"ז בכונת התו'. אך לעד"ן בכונת הרב דעיקר ההיתר להתאונן ע"ד מ"ש המג"א ז"ל א"ח סי' פר"ח סקי"ג משם מהר"מ דכשיש מאורע וצריך אדם לרחמים יבקש ויפול על פניו וכו' וכן בט"ז סק"ד כתב ובזה הסכים הרמב"ם להטור דאחר שרואין שאפס עצור ועזוב ואין מושיע יש לצעוק ולהתחנן אל ה' בשבת ע"כ. ומכח זה ערך הרז"ל המאורעות שם והתיר להתאונן ולשוב רק הרגיש דאנה"ן דשרי אך בהתלבשותם בשבחי המת ופתיך בהו ענין הספד מי יימר דשרי לזה הביא ראיה מדברי התו' דהתירו השרט משום דעיקרו על דבר אחר שהיא התורה והמצוה הגם דלעין רואה הוא על המת ולא איכפת גם הרב בינה לעתים דרוש ע"ג בהספדו על הרב עליון מהרימ"ט ז"ל אזיל בשיטתו וכתב כי לא היה תכלית המכוון אלא מה שיועילונו בדבריהם אלא להתעורר אל בקשת תקון מעוותינו וכו' והגם כי הרב ז"ל המתיק הענין דאין זה צער אלא שמחה אינו רק להרכיב הענין בקרא דחדות ה' אבל עיקר טעמו כטעם הרז"ל: אפס עין רואה להשא"י ז"ל בדרוש אמור התיר להספיד על הצדיקים והרבה להביא ראיות ע"ז ואחהמ"ר יש לדחותם לקיים דברי האוסרים א' מ"ש ממיתת בני אהרן שהיה בר"ח ניסן שהוקם בו המשכן והיה שמחה לפניו ית' כיום בריאת שמים וארץ ועכ"ז משום כבוד תורה כתיב ואחיכם כל בית ישראל יבכו וכו' ע"כ אחד