יש מאין חלק א רנה

זוטא וא"כ י"ל דדינא זוטא אין כחו לחייב רק גרמת הריגה ולא גרמת היזק בממון חבירו שו"ר לחו"י סי' קס"ו תי' כן וגם גזע ישי סי' קי"ט האריך בזה ותכלית תי' כנז' גם הביא החו"י שם תי' משם מופלג אחד דבקדושי' איירי בכגון שוכר עדי שקר שודאי מחמת שכר ישמע לו משא"ך באומר ודתדק זה ממ"ש שם האומר לשלוחו צא והרוג ול"א האומר לחבירו וכ"כ מהרי"ך ז"ל בזרע אברהם דקט"ו והוסיף להוכיח כן מלשון הרמב"ם פ"ב דרוצח שכתב השוכר ההורג חייב בד"ש והכ"מ מקורו הערה מאומר לשלוחו ע"ש ול"ן שלזה נתכוון היש"ש בב"ק סי' ה' שחילק בין אומר לעדים שיעידו שקר דפטור משום דסבר לא ישמע לו ליועץ למי שחייב קנס שיודה ויפטר וכו' סיים ומשו"ה היכא שסבר שישמע לו (כגון עבדו ושכירו) ושמע לו חייב בד"ש ע"כ דר"ל דבזה מתוקמא הך דקדושין וכנז' החו"י וזר"א שם דחו תי' זה כ"א מטעם נפרד ע"ש) והזר"א תי' דשאנ"ה בקי' דמשמיא מוכחי לדוד ואותו הרגת וכו' והט' מפני שאמרו בב"מ היכא דשליח לאו בר חיובא מיחייב שולחו ובני עמון שהרגו אוריה לאו בני חיובא נינהו ויואב פטור דלא דריש אכין ורקין וכו' משו"ה הדר חיובא על דוד ולמ"ד אי בעי עביד אי בעי לא עביד וחצר בע"ך מותיב בה ה"ן עמון ודאי יהרגו כל המקדם לפניהם ומשו"ה חייב דוד ע"כ (אני תימה דהתם פליגי בכל אדם האומר צא והרוג את הנפש ומה יועילו דברי הרב דל"ש רק לדוד ותו דלטעמיה הו"ל לחייב גם בד"א ואילו שמאי לא חייב רק בד"ש ואי משום התראת ס' לדידיה מי ניחא דהתם יש איבע"א דשמאי חייב גם בד"א וק' מהתראת ס' אלא שזה תי' המפז"ל ע"ש ותו דאי חיוב דוד משום דעמון שלוחי דידיה יהיה פטור משום אין שליחות לגוי והגם דזכורני יש מח' בזה במפ' אם הדין כן גם בשלד"ע הי"ל להרב לבאר זאת) והרב בית יעקב סי' מ"ד כתב דגם התו' מודו להריטב"א בשוכר עדי שקר דלא מפטר רק במשתלם נזקיה מעדים והריטב"א מודה לתו' באומר להעיד דפטור אף דלא נשתלם מהעד (לפי"ז לא ידעתי אמאי אסיק שם שאם נשתלם הנזק מהגנב פטור המפתה והלא כיון שפיתוי דברים הוא גם כי לא נשתלם פטור גם מהרי"ך שם דקט"ו הרבה להשיב עליו ואיהו דידיה הביא דהרמב"ם ס' כהתו' ובדקט"ז כתב דלהם אנו שומעים) גם הזר"א דקכ"ב תמה על הפירוד שעשה הש"ך בין התו' להריטב"א ואסיק דהריטב"א ל"א רק בעדי שקר דלאו בני חיובא דהא מצו לאשתמוטי שהעידו אמת אבל בבר חיובא גם אם הלך למד"ה ולא שילם פטור שולחו (לדבריו סו"ד התו' שכתבו לפטור האומר לעדים להעיד ק' לזווגם להריטב"א) והמורם מכולם דבנ"ד דליכא רק אמירת שמעון וראובן בר חיובא (גם אם היה מזיק אחרים) פטור שמעון גם מד"ש: ב') כי היש"ש שם בב"ק דקדק מדברי התו' שכתבו דסבר שלא ישמע לו דמשמע שאם בודאי ישמע לו חייב בד"ש וכתב דז"א רק בדבר שאם ישמע לו יש בו משום נזק כגון עדי שקר או שולח בערה וכו' אבל המיעץ לחבירו לכסות קמת חבירו כדי שכשתגיע דלקתו יהיה טמון באש ויפטר וכן המיעץ לחבירו להודות בקנס קודם שיבואו עדים שיפטר אפי' אם ודאי ישמע לו פטור גם מד"ש ע"ש ובודאי הט' דכשהוא מתכוין לטובת חבירו הגם שימשך מזה נזק לאחר אין כאן חיוב בד"ש וכמ"ש מהרש"ך ח"ד סי' ל"ב והמכתם לדוד ח"מ סי' י"ג דקצ"ט כ"ז בפשיטות. וא"כ בנד"ז הנה שמעון נתכוון לטובת ראובן שינהל מסחרו בשכר וגם לכבדו בזה דאפי' בלא שכר מקרי הנאה עיין בלח"מ פ"ו מזו"מ הכ"ד דכל מה שהוא עושה להנאת כבוד ומצוה הוי דומיא דזרעוני גנה שההוצאה היא להשתכר ופטור. וגם יש בזה טובת שמעון ג"כ שינהל עסקיו איש זריז כזה ועיין לחו"י סי' מ"ד שכתב גם למאי דס"ד בדברי התו' ד"ה כסוי כסיתיה דהגורם במעשה גם אם נתכוון לטובה חייב בד"ש מ"מ בעיקל הספינה לטובת עצמו פטור דאינו מחוייב להמנע מפני היזק חבירו שאינו