יש מאין חלק א רנד

למאי דמוקים ה"ה בה"ח דעושה מלאכה חייב גם בלא מתכוין. ולפמ"ש בכ"מ דהך דמ"א איירי בגוי שאינו יודע אבל יש' או גוי יודע אדם מועד אין שם קו' דבה"ח איירי בישראל) וא"כ סלקא שמעתא דלהרי"ף והרמב"ם והש"ע כל שלא נתכוון להזיק פטור גם בדד"ג: ועיין לאדמ"ק ח"ב סי' ד' ופרה"א פ"ו דחובל ומשפטי שמואל סי' ק"ב וקי"א וכנה"ג סי' שפ"ו הגה"ט או"ג ופרי הארץ ח"ב סי' ח"י ומהר"ש הלוי סי' ח"י וחק"ל ח"ב סי' ל"ד מכולם נלמוד דבאינו מתכוין להזיק פטור. (עתה מצאתי לפנ"י הי"ו שם בס' מפי אהרן תמה על תשו' אבק"ר שפטר ה"ר יואב מפני שלא נתכוון להזיק והוכיח ממ"ש באה"ע סי' ן' דאם חזרה הכלה חייבת לשלם ההוצאות דמסתמא מיירי בנתכוונה לחזור לטובתה ועכ"ז חייבת דזה הפך ממ"ש בתשו' הנז' ולכן כש"ע נקטינן ע"ש והוא פלא ממה שהבאתי מפו' בש"ע דעתו דבלא נתכוון פטור ולמטוניה הי"ל למפרך מתשו' לתשו' דגם התם רמז לדין חזרה הכלה שכתב ואם היה לימוד ה"ר יואב וכו' היה חייב לשלם ע"ד שכתב הרמב"ם פ"ו מזו"מ שהיא ההלכה הנז' ואי ס"ל דגם בלא נתכוונה להזיק חייבת איך פטר הר"י גם לדעת רמב"ם מפני שלא כיון להזיק אם לא דטעם הך דחזרה וכו' כמ"ש הנחב"ך ח"א דקמ"ז ליישב השגת הראב"ד בזה מהך דזרעוני' דלא צמחו דפטור מדמי הוצאה הוא משום שלא ידע המוכר שלא יצמחו וכו' משא"ך באשה וכו' והו"ל כהפסידתו בידים ואפי' למ"ש שם דטעם ה"ה והלח"מ דלא תי' כזה משום דס"ל דחייבת גם בלא נתכוונה להזיק מ"מ יש טעם לשנות חיובה משום דהו"ל לאסוקי אדעתה מתחילה ולא להטעותו וכו' דבזה הו"ל כנתכונה להזיק וכמ"ש זה ה"ה שם או לבקש אופן אחר לתרץ. אבל שנכריח משם דעת מרן שדד"ג חייב גם בלא מתכוין ולהוליד סתי' מזה ולבנות בנין דה' כש"ע זה קשה לשמוע והשתא הרי גם בש"ע מבואר ההפך ואיישר חיליה להרה"ג מהרש"א הי"ו שהאריך שם לחזק הלכה זו) והנה בא לידי בתורת שאלה ס' מנחת זכרון ובאו"ד ראיתיו מאריך בדברי הפוס' ויסודו על ס' חיי עולם (איננו אתי) והגם שאין לי פנאי לעיין בו מ"מ בתר כללא דלפי החי' בין מתכוין לאינו מתכוין ובין מזיק בידים לגורם שכתבתי אזדו רוב ראיותיו גם אחכ"ז ראיתי לשמחת יאוד'ה סי' קל"ח ס"ג דלא נחת לחלק בין גורם למזיק בידים ובין דעות להדדי דהרמב"ם וסיעתו חשבי לעושה מלאכה בפרת חטאת מזיק והראב"ד והרא"ש חושבי' אותה גורם וזה גרם לו להק' על כנה"ג בסי' שפ"ו ולהניח דברי הראב"ד דמשוה הך דסי' ס"ו לעושה מלאכה וכו' בצ"ע ע"ש ולדידי אין שם קו' ולענין הלכה כיון דנתבאר דעת מרן בתשו' וש"ע דאינו מתכוין פטור ה"ן: ועתה נשיב על מ"ש בשאלה שראובן תפוס מנכסי שמעון. דלכאורה נראה דנהי דאין כאן אלא גרמא ופטור מדיני אדם מ"מ בפ' לא יחפור גבי מרחיקין הסולם מן השובך קאמר בש"ס זאת אומרת גרמא בנזקין אסור ומצאנו לכנה"ג בסי' שפ"ו הגה"ט אוצ"א כתב משם הרדב"ז ח"ב סי' רפ"ד וז"ל גר"ב פטור מדיני אדם וחייב בד"ש ואם נתן אין מוציאין מידו ע"כ וא"כ ה"ן ל"מ מראובן: האמנם יש לסתור זה בנ"ד מטעמי תריצי. א' ממש"ל דראובן למרבה לא הוי אלא שליח שמעון כיון דאין הפיטור ממלכותו תלוי רק בבקשת ראובן וכבר פסק מור"ם בסי' ל"ב (עיקרו מתו' דב"ק דנ"ו) דאע"ג דשוכר עדי שקר חייב בד"ש האומר לעדים להעיד שקר פטור אף מדיני שמים ואע"ג דהש"ך שם הק' ע"ז מסוגיא דקדושין דהא דאשלד"ע דוקא בד"א אבל בד"ש חייב ומכח זה חלק בדין וגם הביא דהריטב"א חולק ממ"ש בהך דשולח את הבערה ביד פקח פקח חייב דהוא משום דמשתלם נזקיה מפקח ע"ש. מ"מ יש לתרץ דבקדושין מסיק לרבנן דלא מיחייב בד"ש רק בדינא