יש מאין חלק א רנג

רק אם יכול למחול לעצמו או לא אבל שיתחייב משום דד"ג כולם שוים דפטור כיון שלא כיון להזיק והגם דהסמ"ע סק"ס כתב דליש מי שחולק מ"מ חייב לשלם משום דד"ג הנה הש"ך סקפ"א כתב דיותר נראה בכונת המחבר דפטור לגמרי כי לא כיון להזיק ועיין בסמ"ע סקנ"ט שכתב דאע"ג דכבר אשמועי' דיורש שמחל חייב לשלם משום דד"ג אתא לאשמועי' דגם אם מחל לעצמו דפטור מדד"ג כי לא כיון להזיק מ"מ לס' קמייתא מחילתו לעצמו אינה מחי' וכאלו לא מחל וחייב לשלם ע"כ. וא"כ דעת מרן ברורה דכשלא כיון להזיק פטור מדד"ג ולפ"ז מ"ש הש"ך סקפ"ב דמהש"ס מוכח דאע"ג דיכול למחול לעצמו ולא כיון להזיק עכ"ז חייב מדד"ג וכ"ן דעת הח"מ והב"ש סי' ק"ה אינו רק לדידהו אבל לדידן דלא ניידינן מדעת מרן ודאי דקי"ל כל שלא כיון להזיק פטור מדד"ג והגם דסתם באה"ע דיורש מוחל לעצמו אין ללמוד משם דס"ל דחייב לשלם מדד"ג דאין זה תלוי בזה (דלא כמ"ש פנ"י שם במפי אהרן) ודע דחי' זה בין מתכוין לאינו מתכוין אינו רק במזיק בדד"ג אבל במזיק ממש גם בלא מתכוין חייב דקי"ל אדם מועד לעולם וכן דקדק בב"י ובכ"מ בהך דטעה בדב"מ דמדכתב הרמב"ם אעפ"י שגרם וכו' משמע דוקא גורם אבל האכיל נבלה לכלבים בידים חייב דזה מזיק הוא ולא גורם ועיין בסמ"ע שם סק"ז ובש"ך סק"ד (גם מחנ"א הנ"מ סי' וי"ו יישב בזה הך דמראה דינר לשולחני וכהנים שפגלו דחייבים אע"ג דלא נתכוונו הט' דהוו מזיקים ע"ש): ובזה ניחא מ"ש הכ"מ פי"ג מה' מאכלות אסורות בגוי שנגע ביינו של יש' דכיון שנתכוון הגוי להזיקו מותר למוכרו לו דה"ז דומה לשרפו שחייב לשלם ונמצאו הדמים דמי ההיזק והק' הכ"מ דאפי' בלא נתכוון להזיק היה ראוי לדון כן משום דאדם מועד ותי' דה"מ בנזקים הידועים לכל שהם נזק משא"כ מגע יין דלא משמע אלא ליש' או ליודעים בטיבם לכן כשלא נתכוון פטור ולכאורה ק' דמאי נ"מ ביודעים והרי כל הגורם שלא נתכוון פטור אבל התם מפורש דהנוגע ביין לאוסרו הוא כשורפו דהו"ל מזיק בידים ובמזיק הנה כתבנו שאין לחלק ובזה ג"כ יש ליישב מ"ש המ"מ בפ"ז דחובל גבי עושה מלאכה בפרת חטאת דהרמב"ם חייב לעושה במזיד והראב"ד השיגו ור"ל כיון שאינו מתכוין להזיק רק לטובתו פטור והשיב המ"מ דאנה"ן גם במטמא אי הוה נמי מתכוין לטובתו אפי"ה חייב ע"ש דהתם נמי ה"ט משום דהוא מזיק בידים ולא גורם. והגם דבגטין קראו זה למ"ד היזק שאינו ניכר ל"ש היזק גרמא י"ל דבהא פליגי הרמב"ם והראב"ד דלהרמב"ם ס"ל במה שקנסו דהיינו מזיד ועשאוהו כהיזק ניכר (כמ"ש המ"מ דהול"ל וליטעמיך) זה נק' נזק ולא גורם וחייב גם בלא נתכוון והראב"ד ס"ל דלא קנסו בזה ואינו אלא גרמא ופטור שאינו מתכוין ולפיכך תמצא בס' תמים דעים דימה זה ליורש שמחל לעצמו דפטור משום שאינו מתכוין רק להנאתו (דלא כעה"ש בח"מ סי' ס"ו שהבין מח' הרמב"ם והראב"ד בלא נתכוון גם בגורם. דלע"ד ליתא ופלוגתייהו בזה הוא אי הוי גורם או לא): ומצאתי עוזר בזה הגאון התומים בסי' ס"ו סק"מ שהביא קו' הגד"ת ז"ל בדש"י דבגטין דמ"ג פריך למ"ד היזק שאינו ניכר שמיה היזק אמאי עושה מלאכה בפרת חטאת פטור בד"א ואם מתכוון להנאתו פטור מאי קושייא והוא השיב לו דהתם מזיק הוא ולא גורם ובמזיק אין חילוק ע"ש (עיין במחנ"א שם ס"ח הביא ראיה דאין חי' מקו' רבא לרבה דפטר צורם אזן פרה ממ"ש העושה מלאכה בפרת חטאת פטור משום היזק שאינו ניכר הא צורם דניכר חייב עיין בהגוזל דצ"ח ואם יש לחלק מאי דמות מעושה מלאכה שמתכוין להנאתו לצורם בלא הנאה. ולדידי ל"מ דלרבה ס"ל בכל דד"ג פטור בין מתכוין בין אינו מתכוין ולשטתיה מדמה להו להדדי. גם שם הק' דברי הרמב"ם מהמ"א דנראה בלא מתכוין פטור