יש מאין חלק א רנב

כחו שיפטר ראובן ממלכותו אם לא יבקש ראובן זאת מהם בתעודה הידועה לית מאן די יזעזעיניה וא"כ אם הוא לא חס על עצמו כ"ש שמעון (עיין לפרה"א פ"ו מחובל שכ"כ בנדונו וגם הביא מפרמ"א ח"א סי' ז"ך דשנים שעשו הנזק פטורים וראיתו מקדושין דכ"ד במבעית חבירו וחלה דפטור משום דאיהו אבעית אנפשיה) וראובן לא עשה כלום וה"ז דומה לאחד הביא את האור ואחד הביא עצים דאחרון חייב כיון שאין ממש במעשה הראשון הרי כל הנזק. של אחרון הוא ועיין למהרי"ך ז"ל בס' זרע אברהם ח"מ דקט"ו דפטר הקובל לעש"ג מכח דלולא העדאת עדים לא היה מועיל והבי"ר מדין הנז' והגם דהרב המחבר בדקכ"א דחה זה משום דהתם רק גורם ובקובל הוא מוסר ומזיק (בזה ניח"ל שלא יסתור דין אחד הביא לדין הזורק כלי דהתם שאני שהוא מזיק) מ"מ יודה גם הוא בנ"ד דלמרבה אין שמעון אלא גורם ולא עדיף ראובן משלוחו דשמעון ואם היה מגיע נזק משליחות זה לאחרים הנה בסי' תי"ח קי"ל השולח את הבערה ביד חש"ו פטור מד"א שלחה ביד פקח הפקח חייב' והט' בפ"ק דקדושין משום שאשלד"ע והשתא דהגיע הנזק לממון השליח גם בזה קי"ל בסוס"י קפ"ח דאין המשלח חייב לשלם לו נזקו. (הגם שדבר"י סי' וי"ו כתב דהרמ"מ ורא"ש פליגי בזה כיון דהש"ע פ' כן מאי איכפת לן גם הפ"מ חייב לערב לגוי שהגוי הזיקו שהלוה יפרע לו מהך דהר"מ והרא"ש משום דהוא מרים דגל הקי"ל גם נגד מר"ן לא כן אנן) ועיין לפ"מ ח"ב שם סי' טו"ב דפטר ק"ק ירושלים שגרמו לראובן ליתפס בעד שכתב שטנה על השר משום שאינו אלא שלוחם ושליח שניזוק פטור שולחו וזווג ס' הרמב"ן עם המרדכי ואפי' אי פליגי אין תפיסת ראובן פקדונות יתומים ואלמנות על הכוללות תפיסה דאיך יתפוס ממון שמעון על ראובן והו"ל מוציא והרבים מוחזקים ע"ש ועוד אפי' אי לא הוי ראובן שליח שמעון מ"מ אינו אלא גורם דגורם שהוא גרם לו להתפטר ממלכותו והיא גרמא לו היזק לממון וא"כ אע"ג דגורם דגורם הביא בש"ך סי' שפ"ו סק"ג דיש מח' אם פטור או חייב מ"מ הרב מהרי"ך שם בדקט"ו כתב דכשאינו במעשה אלא בדבור לכ"ע פטור ועיין בסמ"ע סי' ל"ב גבי שוכר עדי שקר דפטור כתב סק"ג דאף דקי"ל כמאן דדאין דד"ג מ"מ הואיל שלא העיד אלא ששכר יכו"ל דברי הרב ודברי וכו' ועוד העדים הן עיקר הגרמא ולא השוכר ע"כ הנה כלל תרי טעמי דשליח וגורם דגורם שכתבנו במלות קצרות והם שייכי בנ"ד לפטור את שמעון: ועוד יש לפטור שמעון דנ"ד אפי' אי הוי דד"ג ממה שמובן מהשאלה כי בעת שביקש מראובן לעשות זאת לא היו יודעים מהחק החדש הזה בפרס וגם לא נתכוון רק לטובה שישרת אותו וכו' ולא נתכוון להזיק וא"כ כבר ידוע מ"ש הרמב"ם פ"ו מסנהדרין בדיין שטעה בדבר משנה חוזר הדין ואם א"א להחזיר וכו' או שהורה בכשרה שהיא טרפה והאכילה לכלבים וכיוצא פטור מלשלם שאעפ"י שגרם להזיק לא נתכוון להזיק (וע"ש בכ"מ אהך דטעה בשקול הדעת מה שתמה ויישב) וכ"פ בש"ע סי' כ"ה וע"ש בב"י גם המח"א בה' נז"מ למד כן בסי' ו' מדברי הרמב"ם שהשיב לחכמי לוניל על קו' דמ"ש דחייב בנזקין בפורץ גדר בפני בהמת חבירו ובהוציאוה לסטים פטר דשאני נתכוון לגנוב מנתכוון לפרוץ דמשמע דהכל תלוי בכונה ע"ש גם באבק"ר סי' פ"ט כ"כ דאפי' אם הרמב"ם אינו מחלק בין גרמי לגרמא מ"מ סובר דכל שלא נתכוון להזיק פטור גם בדד"ג וזה דעת הרי"ף ע"ש וכ"מ מדבריו בח"מ סי' ס"ו שכתב וז"ל כיצד ראובן הלוה לבנו בשטר ומכרו לשמעון ומת ראובן לא יאמר הבן הואיל ואני יורש החזקתי למחול לעצמי ואין לי לשלם כלום מדד"ג כי אני לא כיונתי להזיק ללוקח אלא לפטור את עצמי אלא פורע כל החוב ללוקח ויש מי שחולק ואומר שאף לעצמו יכול למחול ע"כ ומשמע דל"פ