יש מאין חלק א רנ

הש"ך בסי' תי"ח סק"ד כ"כ להרמב"ם והפרמ"א ח"ב סי' מ"ב כתב דהרמב"ם והרי"ף אינם מחלקים (דלא כמ"ש הש"ך סי' שפ"ו סק"ד משם הרמב"ן דהרי"ף מחלק והוכיח כן הש"ך מהרי"ף עצמו ע"ש) גם הכר"ש ח"מ סי' פ' כתב דיוכ"ל קי"ל כהרמב"ם ודעמיה דלא מחלקי ע"ש ואני עני לא נחה דעתי גם בזה אחר שמרן די"מ שפסק בהם לפיטור הם לקוחים מהרמב"ם ויותר מהמה יש למבקש בהלכותיו בפ"ה ופ"ד ופי"ד מה' נז"מ ופי"א מה' עדות ופ"ב מה' חובל ומזיק ופ"ו ופ"ז ופי"ד ופי"ו ממכירה דכולהו תני לפיטור ואי לא ס"ל לחלק אמאי פטר בכולהו. גם כמה פוס' סוברים בדעתו דס"ל לחלק (אחר שרשמתי זכרונם ראיתי שקדמני הרה"ג מהרש"א הי"ו שם בס' מפי אהרן סי' ה' ושו"ש והשמטתים): ושו"ר למט"א וקצה"ח שם והחס"ל ח"ב סי' י"ט העירו על הסמ"ע בקצור וחלקו עליו וס"ל דהרמב"ם ודאי מחלק גם הוא רק שאינו שוה לחי' הר"י ז"ל ומט"א יהיב כללא להרמב"ם (כמ"ש הרמב"ן) דכל הגורם ומחמת גרמתו בא הנזק שא"א בלעדו ואינו תלוי בדעת אחרים אלא בשעה שגרם בא ההיזק או שעתיד לבא זהו שחייב ר"מ ונק' בש"ס בריא היזקא ע"כ (הרב שער"ח ח"ב ח"מ סי' י"ב נמשך אחריו והפנ"י ח"א סי' כ"ד דקצ"א כ"כ מדנפשיה) ולכאורה ק' על זה דהא בזורק כלי ובא אחר וסילק כרים מתחתיו חייב את שניהם בפ"ז דחובל. ומלבד מה שתמה עליו הטור שהוא הפך הש"ס עיין במ"מ וכ"מ וב"י עוד לפי כלל זה יתחייב שהזורק יהיה פטור ואפי' למ"ש מהר"מ אלשיך סי' קל"ד טעמו משום דסתם כלים לסלק קיימי מ"מ סלוקם תלוי בדעת אחרים. (הרה"ג מהרש"א שם כתב אפ' דהרמב"ם מחלק ובהני ידע בחכמתו דל"ש החלוקים משום דהזורק והמסלק שניהם כיוונו להזיק וכו' ונגמר ע"י שניהם או אפ' דחולק ואין מופת חותך שחולק ע"כ והצד הא' לא זכיתי להבינו דאי ר"ל דס"ל כחי' ר"י הרי ר"י פטר גם שניהם ואם ר"ל דסו' דהוו כמזיק בידים הרי הרמב"ם קראם גורמים) ולי ההדיוט נראה דלהרמב"ם הכל תלוי בבריא הזיקא אך פשיטא דסוג בריא הזיקא יש בו כמה מעלות זו למעלה מזו וס"ל דגם בצד הקל שבו יש לחייב. ובזה יתיישבו פסקיו בקש תמצא במקום שמחייב גם אם יהיה קל מצד זה תמצא לו חומרא מצד אחר וכן להפך במקום שפוטר וכבר ראיתי משם הרמב"ן דהשערות האלה הם תלויים בשערה וגם מהרמ"א שם כתב בזורק ה"ט כיון דסתמן לסלק קיימי הו"ל בריא הזיקא וקרוב לזה כתב חס"ל שם ועיין לכנה"ג סי' שפ"ו הגב"י אוכ"ו הט' דבעו לפיטור תרתי לטיבותא שלא יהיה בריא הזיקא ושלא יעשה ההיזק בעצמו ובזורק אע"ג דלאו בריא הזיקא הרי עשה ההיזק בגוף הממון. וכ"פ פנ"י שם משם חיי עולם דרוש ב' דיו"ד ע"א וכן תמצא להסמ"ע סי' שצ"ו בהוציאוה לסטים ובסי' תי"ח גבי ליבה ולבתו הרוח דט' חיובם משום שעשה בידים ע"ש. ונמצא דגם הרמב"ם ל"ש למימר שמחייב בכל ועיין לחו"י סי' מ"ד שכתב דודאי דאין דין גרמא. עיר פרוצה אין חומה דהא דוכתי טובא דפטר הרמב"ם: ומעתה דזכינו לדין שמרן מחלק כהתו' ז"ל (וגם הרמב"ם למר כד"ל ולמר כד"אל) נתנה ראש לנ"ד ששמעון לא עשה ההיזק בעצמו לממון רק נמשך ממעשיו. מכח זה נראה דפטור וה"ז דומה לפורץ גדר לפני בהמת חבירו בסי' שצ"ו דלהרא"ש והתו' פטור גם על הבהמה דגר"ב הוא (ועיין בטור סי' זק"ן ובמפ"ה סוס"י קנ"ה דהמחוייב לגדור ולא גדר ובאו גנבים וגנבו דפטור מלשלם לדעת הרא"ש) אבל הרמב"ם פסק דאם הכותל בריא חייב בנזקי בהמה ואם רעוע פטור ועיין בב"י שהק' להרמב"ם מ"ש מהוציאוה לסטים וה"ה ומג"ע כתבו דהוא עצמו השיב שאני נתכוון לגנוב מנתכוון לפרוץ והב"י כתב דעכ"ז לא נקטינן כהרמב"ם אלא גם בכותל בריא פטור ויש פלא דבש"ע פ' בכותל בריא חייב (וקדמני בזה