יש מאין חלק א רמט

שלא נהנה משא"ך גזל ביתו ולא דר בה הו"ל גר"ב ופטור ע"כ הנה מחלק להש"ע בין גרמי לגרמא. ג') בסי' שצ"ד גבי משסה כלב בחבירו פטור כתב הב"י משם רש"י ה"ט משום גר"ב פטור וכ"כ הסמ"ע. ד') בסי' שצ"ה בהעמיד בהמת חבירו ע"ג קמת חבירו דחייב כתב הסמ"ע משום דהו"ל כמזיק בידים משמע דא"ה הוה גר"ב ופטור גם הב"י שם תמה על הראב"ד דמחייב במכ"ש לקם לה באפה דאדרבה אין זה כ"א גרמא ופטור. ה') בסי' שצ"ו גבי בהמה שהוציאוה לסטים פטורים מנזקיה כתב הסמ"ע דעל הבהמה חייבים משום שהוציאוה בידים ול"ד לפורץ גדר בפני בהמת חבירו דפטור גם על הבהמה דהתם לא עשה בידים. משמע דכל שלא עשה בידים הוי גרמא ופטור וכן בסי' תי"ח גבי ליבה ולבתו הרוח כתב דהרמב"ם דמחייב משום דהוא עצמו ויש לו חלק בנזק אין זה גרמא והפוטרים סו' דאין זה כ"א גרמא וכן גבי מבעית חבירו דפטור אפי' חלה מפחד בסי' ת"ך כתב הסמ"ע הטעם דכיון שלא אחזו בידים לעשות מעשה בגופו אין זה כ"א גרמא דפטור. ו') כי בסי' נ"ה הרגיש הסמ"ע במ"ש מור"ם לפטור שליש שהחזיר השטר מה שלא הי"ל להחזיר משום דהוי גר"ב מהך דפסק הש"ע בסי' כ"ט ול"ח ומ"ו לחייב העדים שהודו שחתמו שקר ורצה ליישב דהתם פסק כהרא"ש דמחייב לזבן לגוי לשלם גם בלא שמתוהו וקבל עליו אונסא והכא כהראב"ד דפוטר בלא שמתוהו וכו' (זה פלא איך ס"ד דהש"ע פסק כהרא"ש כיון שבב"י סי' קע"ה ושפ"ו כתב בפי' דלא נקטינן כוותיה) ואסיק דיש חילוק ביניהם כמו שחי' ר"י בין גרמי לגרמא וכמ"ש הטור והמחבר בסי' שפ"ו ט"ש וא"כ אחר כל אלה איך כתב הסמ"ע דלמרן אין חי' בין גרמי לגרמא ובכולהו מיחייב לכן נ"ל ברור לסבול דוחק הלשון ולא דוחק הענין דמ"ש הסמ"ע ומה"ט התחיל המחבר וכו' ומינה נלמד דס"ל דהרמב"ם וכו' דר"ל דכן ס"ל לדעת הרמב"ם דוקא (וה"ט משום שהרמב"ם כתב כל הגורם וכו' הבין דהרמב"ם אינו מחלק הגם דה"ה כתב אהך גופא משום דקי"ל כר"מ דדאין ד"ג. הסמ"ע מיאן בזה) אבל ליה לא ס"ל ודאי כיון שבב"י בכמה מקומות גילה דעתו דגר"ב פטור. וסי' לזה תמצא בש"ך שהבין כן בסמ"ע מדכתב ליישב קו' על הלבוש דלא קאי הלבוש לדעת הרמב"ם אלא להרשב"א והמחבר והוכיח דהמחבר ס"ל לחלק ממה שרשם בתחילת הסימן ע"ש ומדהשיב לסמ"ע דהלבוש קאי על המחבר ש"מ דגם הסמ"ע מודה שהמחבר מחלק: ועיין לחו"י סי' מ"ד שכתב ע"ד הסמ"ע שכתב דהרמב"ם אינו מחלק לא נמצא לו חבר ואין לומר קי"ל ואי הסמ"ע אמר גם על הש"ע הו"ל תרי הרמב"ם והש"ע אלא שהבין כמ"ש (מ"מ לא נמלט החו"י ז"ל בזה כי הש"ך בסי' שפ"ו סק"ד הביא מהרמב"ן דרש"י אינו מחלק והגם שמהרש"ל השיגו הש"ך תמה עליו והכנה"ג בהגב"י או"ל כתב דגם הרמב"ן ס"ל דרש"י מחלק מ"מ הש"ך בסי' תי"ח סק"ד כתב דהרמב"ם ורש"י וראב"ן לא מחלקי וא"כ יוכל לומר קי"ל) אבל קצה"ח שם ומטה אהרן ע' גרמא דס"ג ומנחת זכרון ד"ל ופרי הארץ ח"ג סוס"י י"ט כולם כתבו דלהסמ"ע הש"ע אינו מחלק וכ"כ שמחת יאוד'ה סי' קל"ח ס"ה. והפר"ה הוסיף דלדידן אין לומר קי"ל כמאן דמחלק ע"ש והוא פלא מכל מ"ש (עתה ראיתי בס' מפי אהרן סי' ג' להרה"ג אב"א הי"ו מובאים דברי הרה"ג פנ"י הי"ו בזה ואעפ"י שראה תשו' אבק"ר נתעצם לומר שהיא סותרת לש"ע שפסק כהרמב"ם במסלק כרים וכו' דש"מ דאינו מחלק וכיון שסותרים לש"ע נקטינן ע"כ והוא פלא דהא גם בש"ע מבואר דמחלק וא"כ מה זו סתי' שפסק כמוהו ואי משום מסלק כרים כבר הבאתי לעי' גדולי הפוס' שנתנו לו טעם גם במונח שהוא מחלק): ומ"מ דעת הסמ"ע ברורה דהרמב"ם אינו מחלק וכ"מ בתשו' מור"ם סי' פ"ח וז"ל וכ"ש אם נאמר ה' כהרמב"ם דס"ל גר"ב חייב וכו' גם