יש מאין חלק א רמח

לריצב"א דד"ג הוא משום קנס לכך כל היזק המצוי ורגיל קנסו וכו' ע"כ דממה שהביא לשון ר"י מהרא"ש שכתב דגרמא הוי וכו' להורות ההפך מהרמב"ם ולא כתב והראב"ד והרא"ש סו' דגרמא פטור בקצור משמע דס"ל שגם הרמב"ם יודה דגרמא פטור אלא דבהא פליגי אי מסלק כרים וכו' הוי דד"ג או גרמא. (וכי תשאל א"כ לפי תנאי דד"ג מאיזה צד יחשב מסלק כרים דד"ג וכ"ש הזורק כבר נ"ט בזה שה"ג פ' כיצד הרגל דט"ו והב"ח כתב קרוב לדבריו והפו"ד קלסיה גם מהר"מ אלשיך סי' קל"ד וקי"ב נ"ט להרמב"ם גם אם יחלק בין דד"ג לגרמא ע"ש) ובדרישה הבין כן בדברי הטור ותו"ד כתב על המסלק כרים דלא נחית הטור לומר אלא דלהרמב"ם זה נק' דד"ג ולהרא"ש נק' גרמא ע"ש וכ"ש דנראה משם לס' הב"י שלהלכה אזיל כחי' התו' ז"ל בין דד"ג לגרמא כי מלבד שהאריך להביא דבריהם הנז' עוד הביא מ"ש הר"ן משם הראב"ד גבי זבן לגוי דמשמתינן ליה עד דמקבל עליה כל אונסא דכל היכא דלא קבל עליה אע"ג דאתי ליה אונסא לא מיחייב דגר"ב הוי וכו' וסיים דאע"ג שמדברי הרא"ש נראה דלא סל"ה כיון דרבים פליגי עליה נקטינן כוותייהו ע"כ וכ"כ בב"י סי' קע"ה הנה כתב להדיא דגר"ב פטור וכ"כ להדיא בתשו' אבק"ר סי' פ"ז על מ"ש מהר"ש וירגא לחייב לה"ר יואב לשלם כל הפזורין וכו' מפני שלימד הבת למאן וז"ל אם היה הדין שהמלמד למאן חייב לשלם מדד"ג יפה היה אומר שחייב לשלם הפיזורין ע"ד שכתב הרמב"ם פ"ו מה' זו"מ הורו רבותי שאם היה מנהג המדינה שיעשה כל אדם סעודה וכו' ועשה כדרך שעושין כל העם וחזרה בה משלמת הכל שהרי גרמה לו לאבד ממון) אבל נ"ד אפי' היה מתברר שלמדה אין זה דד"ג דחייב אלא גר"ב דפטור שהרי כתבו התו' וכו' ונד"ז אין אחד מאלו שהממאנת היא עצמה עשתה ההיזק לא המלמדה גם לא נעשה ההיזק בעת שלמדה אלא אח"כ גם הרא"ש הוסיף דדוקא בבריא הזיקא והכא אפי' בעת שמיאנה לאו בריא הזיקא שאפשר תחזור ותתקדש לו וכו' והגם כי מהרש"ו שם בסי' פ"ט השיב ע"ד דאנו אין לנו רק דברי הרמב"ם מאריה דאתרין והוא חייב במסלק כרים הגם דל"ש ביה הנך חי' הנה חזר והשיבו דהן לו יהי כדבריו שהרמב"ם חולק (כלו' דלדידיה גם הרמב"ם מודה והך דסילק כרים יש ליישבה כמש"ל) מאחר שהתו' והרא"ש ומרדכי ורמב"ן ורשב"א ותה"ד דבתרא טובא וגם הר"מ וכו' הכי ס"ל ודאי כוותייהו נקטינן וכו' ע"ש הנה מפו' ד"ע דגם הרמב"ם מחלק בין דד"ג לגרמא ואפי' אם חולק דעתו להלכה לפסוק כר"י: אשר מכ"ז אני תמה במה שנראה מהסמ"ע בריש סי' שפ"ו דס"ל כי הרמב"ם והש"ע אינם מחלקים בין דד"ג לגר"ב דבכולהו חייב וכתב דמפנ"ז התחיל הרמב"ם כל הגורם וכו' ש"מ דכייל להו ומיחייב בכולהו וכו' ומה"ט התחיל המחבר וכתב קי"ל כר"מ דדאין דינא דגרמי לפיכך הדוחף וכו' ומינה נלמד דס"ל דהרמב"ם מחייב בכל הגרמות אלא דנקט המחבר הני משום שהם מימרות תכופות דרבה וכו' ע"ש וזה הפך מ"ש בדעת מרן. (נהי דתשו' אבק"ר עוד לא נדפסו בימיו אבל הלא הב"י לפניו) ועוד מימי חרפי תמהתי על הסמ"ע ממקומות אחרים שפסקם הש"ע דפטור ומפו' טעמם משום גר"ב פטור והסמ"ע עצמו כתב עליהם כן. א') בסי' קנ"ה הטור הביא ב' דעות בדברים שאמרו להרחיק אם לא הרחיק והזיק דלהראב"ד פטור משום דמדמה להו לנמיה שקפצה ולנפצי כיתנא דהוי גרמא ופטור ולהרא"ש והעטור חייב משום דהוי ממונו שהזיק ול"ד לאינך שהם גרמא ובבד"ה הביא מקור הדברים ולשון הרמב"ם בנפצי כיתנא ובש"ע פסק בנפצי כיתנא דפטור וכתב הסמ"ע הטעם דהוי גר"ב ופטור. ב') בסי' שס"ג פסק הש"ע דחצר דקיימא לאגרא וגברא עביד למיגר חייב להעלות לו שכר שהרי חסרו ממון וכתב הסמ"ע דזה אינו גר"ב דעכ"פ אכל כספו אע"ג