יש מאין חלק א רמה

ספרין פתיחו בפנקס המלכות ואם כתב לה היה נמצא שם כידוע) הגם שיש להסתפק לאידך גיסא אולי הקנה לה באיזה קנין אחר ואפי' בשכי' שהשכיר לה הקרקע קי"ל בסי' ר"ב בהגה די"א קרקע בשכי' ומטלטלין במתנה מהני (וע"ש בבאה"ט דאדרבה זה פשוט בש"ס יותר) ובשכי' כתב ב"י סי' קצ"ה סי"ג דבקנין כל שהוא אפי' בלא שטר ס"ד מ"מ יד בעה"ש עהת"ה ובפרט דמהר"י באסאן בסי' צ"א המוליד הראשון עכוב כתי' החוג'יט לאו מטעם דלא ס"ד לחוד כ"כ אלא משום דינא דמ"ד נמי (וכן הבין בדבריו דברי אמת סי' י"ב) ונראה גם דעת הש"ע בסי' קצ"ה כן שכתב דבמקום שיש משפט ידוע למלך שלא יזכה בקרקע רק מי שכותב בשטר עושי' כפי משפט המלך ולפי"ז אם דד"מ גם במתנה מה יועיל שהקנה בשאר קניינים. והגם די"ל דדין הש"ע הנז' אינו אלא במכר דאי במתנה כבר פסק בסי' ס"ח דשטרי מתנות העשויים בעש"ג פסולים. אי מהא לא אירייא שבב"י שם דקדק מפירש"י דאם קנה המתנה בק"ס והשטר לראיה כשר ושפיר י"ל דבכגו"ז איירי בסי' קצ"ה וקמ"ל דבמקום שיש דד"מ גם בנכתב השטר לראיה עושי' והגם דד"מ צריך לקיומו תנאים רבים מ"מ בב"י ריש סי' ס"ח כתב דכל שיש תועלת למלך יש בו משום דד"מ ונדון העברת הקרקע בטאבו יש בו ריסם וא"כ תועלת למלך. ומכ"ז נראה להצדיק היורשי' לכאורה בטענה זו אמנם כבר זכרתי במ"א דעובדא הוה בעי"ק בשטר מכר ושכי' שהלוה רצה לפסול המכר הזה העשוי בלא חוג'יט ובדה"ץ קיימוהו ואני ארחיב טעמם ונימוקם עמם משום דהני שט"ד מקנים בק"ס וכותבי'. שלא יצטרך עוד לשום זכיה וקניה אחרת שבעולם והו"ל פריש דבק"ס לחוד ס"ד וקנה. והגם דזה לא יספיק לטעם דד"מ וכמ"ש הדברי אמת שם הנה מצאנו בסו"ס חשק שלמה חולק בזה והבין דמ"ש מהרי"ב טעם דד"מ הוא תלוי בטעם לא ס"ד דמשום דד"מ הכי הוא לא ס"ד והוכיח כן מהדב"מ ח"ב סי' ס"א וס"ב וכשפריש דס"ד לא נשאר חשש ועו"כ דכיון שמתנים כן ביניהם שלא יצטרך וכו' הו"ל תנאי שבממון דקיים אפי' נגד ד"ת וכ"ש נגד דד"מ ולמד כן מתשו' שמ"ץ ח"מ דל"ג ע"א דכתב שתנאי מועיל נגד דד"מ וכיון שהרב דב"א לא הביא ראיה לדבריו אין לומר קי"ל כוותיה ע"ש (לכאורה יש להב"ר לדב"א ממ"ש ב"י סי' קצ"ד לגבי גוי דאין מקנה אלא בשטר דאי פריש בכספא די והד"מ כתב עליו דזה דוקא להרשב"א דס"ל דהא דגוי אינו מקנה וכו' באתרא דכתבי שטרא אבל לטור דס"ל דגם באתרא דלא כתבי כן דינו אם התנה אינו מועיל אלא שי"ל שאני גוי שהוא אנס ולא ס"ד א"כ יועיל התנאי ובטלה דעתו אצל כל אדם משא"ך דד"מ דלאו משום ס"ד אלא מצד הדין לדעת הדב"א א"כ אם התנה יועיל דתנאי שבממון עמ"ש בתורה קיים) ולדידן כיון שכותבין בשטר קבלת ס' הפוסק המאשר וכו' א"כ יש לקיים המקח כס' החש"ש והרבנים שהסכימו עמו: והגם שראיתי להרב"ד בס' דב"מ סי' ס"א עקר הנדר דל"מ הך דפריש זולת כשמתנים כן ואח"ך כותבים השטר ונ"מ שלא תהיה קנייתו תלוייה עד שיכתב השטר אלא כיון שנכתב קנה למפרע משעת פרעון הכסף דאלת"ה אטו אי פריש בשטרא איקני קנה גם אם לא נתן הכסף לבסוף זה לא יתכן וכו' הנה הדב"מ שם השיב ע"ד דאנה"ן דאי פריש בשטרא קנה אלא דהוו זוזי הלואה גביה ופירש בכסף נגמר מקחו אלא דבעי שטר לראיה ע"ש. (ויש להבי"ר לדבריו ממ"ש ב"י סי' ק"ץ משם הר"ן שכתב גבי אי בעינא בכספא איקני יש שרצו לומר דהשטר דמעכב באתרא דכתבי דוקא שטר הקנאה ולא שטר ראיה והוא ז"ל סו' דגם בכותבין לראיה מיירי מיהו במקום שכותבין לראיה מתחיל לקנות בכסף ובשטר נגמר למפרע משעה ראשונה דכסף ובשכותבין להקנאה תולים קנייתם על השטר דוקא ולדבריו הש"ס איירי בב'