יש מאין חלק א רמג

דבמה קנה הקרקע ולע"ד אי מהא לא אירייא ממ"ש מהראנ"ח ח"א סי' ע"ז לבטל הקנין משום שלא היה כתוב תחילה קנין דא"ק וחיפש לקיים הקנין ובכלל כתב ואם הקנית להם אגב דא"ק שלהם והמעות לא היו צבורים שם מאי מהני ואפ' דגם מהרש"ך לזה נתכוון ע"ש) ומהראנ"ח שם כנראה דמספק"ל בהא שמתחילה ביטל הקנין משום שלא כתב בפי' הקנאת דא"ק ולבסוף כתב ואפי' אם באנו לומר שיש בכח שנתנה להם מעות אגב דא"ק שהיא נותנת להם קרקע ג"כ וקנין אגב זה כדינו וכו' הרי מאי דפשיט"ל להפ"מ כתבה בלשון ואפי' וכו' (והוא פלא על פ"מ שלא זכר דברי הרמ"ז שו"ר לרב דגן ה' מתנה סי' ב' עורר עליו בזה) ואני תימה מדוע לא קיימו ענין השטר מכח דברי הרשב"א כיון שהוא בלשון הודאה לשעבר מסתמא עשו כדין שהקנה הקרקע תחילה ואז הקנה אגבו ובפרט דהא גופה מדוקדקת מדבריו דעמד לכלול קנין אגב שם ודחה משום דהוי הקנאה מחודשת ועוד שאפי' אמ"ל כן במה קנה הקרקע וכו' הנה אם היה אגב מפורש לא דחהו רק משום במה קנה הקרקע ולא משום שלא הקנה דא"ק תחילה דזה ס"ל מסתמא עשאהו כהוגן. שוב מצאתי כן למהרח"ש סי' ל"ד חלק על הר"ב אלייאס שרצה לבטל הקנין מפני שלא נזכר בו קנין הדא"ק תחילה והוא קיימו מטעם הרשב"א הנז' ונסתייע מתשו' ומדברי הרי"ף והראב"ד וכו' ע"ש רק זאת מצאתי לו שם רצה לחלק ב' חילוקים בזה. א') דדוקא בהודאת בע"ד אמרי' כן משא"כ בספור דברי העדים ב') דיש לחלק בין בא להודות על גוף ההקנאה לבא להודות על האחריות וסיפר ענין ההקנאה ודחה זה דהרשב"א בסתם דיבר ע"ש (אנכי רואה דהרשב"א שם בפירוש דיבר סתירת ב' חילוקים הנז' דמהראיות שהביא ממוכר שט"ח וכו' ומגירשתי את אשתי נראה שאין חילוק בין אם הספור מהבע"ד או מזולתו וממה שהשוה מספר הענין לגופו או לבנות עליו ענין נסתר החי' הב') וראיתי להמשאת משה ח"מ סי' כ"ג דפ"ד החזיק במעוז חי' הרב הראשון ולע"ד אחה"ר יש להשיב ע"ד ראשונה הביא כי הב"י בסי' מ"ט הביא מהרשב"א דב' יוסף בן שמעון שאבי אחד מת וכתבו העדים יב"ש נר"ו דודאי אמי שאביו חי קא מסהדי ע"כ נראה דהעדים דייקי דאי לא דייקי נימא דנר"ו שכתבו הוא בלא דיוק ולפ"ז הוי סתי' לתשו' הרשב"א הנז' דהודאה סתם היא כהוגן ע"ש אלא ודאי יש חי' בין בע"ד לעדים ולי הצעיר אין הנדון דומה דשאנ"ה שאמרו מפיהם נר"ו ובזה ודאי נימא דדייקי משא"כ התם דכתבו שהקנה אגב דא"ק וחסר שלא כתבו הקנאת הד"א נימא דסתמא היה כדינו ולא נחתי לפרש עוד הביא ראיה מסי' ל"ב דקי"ל במי שהודה בפני עדים שלא יוכלו להעיד בסתם שהוא חייב לפלוני מפני שיכול לפטור עצמו בטענת השטאה וכו' משמע שאם יעידו שפ' הודה בפנינו לא איכפת דאז בודקין אחריהם איך הודה ואם יכול לפטור באיזה טענה וא"כ הרי בספרו סתם ל"א דכדיניה משתמען מלייהו ע"כ וג"ז יש לדחות דהמעיין שם ובסי' פ"א דיש מח' במודה הודאה גמורה שלא בדרך שיחה דלהרא"ש והטור ס"ל יכול לטעון אחריה טענת השטאה וכו' ולהרמב"ם כל שהיתה הודאה גמורה שוב אין טענה אחריה ולזה כתב הטור לשטתו שיוכלו להעיד שהודה דאין עדותם מפסדת דנהי דאין בודקין אחריהם אם הודה הודאה גמורה או בדרך שחוק ואמרי' מסתמא הודאה גמורה היתה מ"מ אין בכלל דבריהם שלא היה משטה דגם אם הודה בפנינו הודא"ג יכול לטעון משטה וטענה חדשה היא אבל לשטת הרמב"ם וכ"פ הש"ע שם לא יוכלו להעיד שהודה משום שאין בודקין אחריהן איך הודה ואמרי' מסתמא כדיניה הוה בהודא"ג ושוב לא יטעון השטאה וכו' ועיין בסמ"ע שם. וא"כ אדרבה משם ראיה דספור העדים אין בודקין אחריו גם מה שהביא מ"ש הב"י סוס"י קמ"ז משם הרשב"א ז"ל בעדים שכתבו שלאה מכרה הבתים שלה דאין מוכרע דמסהדי דשלה נינהו אלא דמה שאמרה היא אמרי