יש מאין חלק א רמ

בשוקא וכו' דלא נחתי השתא לאסהודי אגופא דמתנה היכי הוה אלא אהודאה דידיה שהודה שנתן ומסתמא כדין נתן (ומתוך זה יש לדחות מ"ש בשאלה דהגם דהשתא ל"ח לסתמא מ"מ בעי לכותבו בשטר כי הפ"מ שם העלה דגם החוששים מודו דאי הקנה בק"ס אין לחוש לסתמא ואימור הכא הקנה לה בק"ס ואף שלא נכתב בשטר כיון דספור דברי העדים הוא לא אכפת וכנז') והנה עיקר דב"ז נובע מס' תולדות אדם להרשב"א ז"ל בסי' קצ"ד הבי"ד ב"י ח"מ סי' ס"ו (יען כי ב"י קצר בהעתקתה ולע"ד כי הפוס' המדברים בזה לא ראו גוף התשו' רק מ"ש הב"י והיא כלל גדול לדיני הודאה אמרתי להעתיקה והנדון הוא) באחד שכתב לחבירו מחמת שהקניתי לו כבר שט"ח עשויין בגופן של נכרים בשטרי הקנאה שבידו וכו' ועכשיו רציתי וכו' וקבלתי עלי וכו' אחריות גמורה מכל סכי הקרן הנז' וכו' תשו' אם הס' מן הצד שאמרתם לבד נראין לי הדברים כפשטן שהדין עם שמעון שהמודה שהקנה לחבירו כן וכן הקנאה כתקנה משמע ותחלת כל דבר אכתוב לכם יסוד אחד וכו' והוא שהסופרים במה שהיה דרך הודאה או לבנות עליו ענין הם כללים וההקנאות הם פרטים. שההקנאות אין בהם אלא מה שהוא פורט עכשיו בהקנאתו אלא א"כ הם דברים שנכללין בכלל מן הסתם והטענה בזה פשוטה שכל שלא פירש במכר או במתנה אנחנו לא נכניס בהקנאתו יותר ממה שהקנה אבל הספור בהודאה במה שכבר הקנה א"ץ לספר רק בדרך כלל והוא שהאומר גירשתי את אשתי נאמן להבא אעפ"י שלא פירש אם גירש אותה לגמרי או שייר וכו' ופשי' דכל האומר עשיתי כן מסתמא כתקנו קאמר וכן הספור במה שהם רוצים לבנות עליו ענין והוא שאמרו המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול ומשלם ליה ככשורא לצלמי ולמה ישלם והוא לא מכר אלא שט"ח ולא שעבודו וכו' אלא לא הוצרכו לפרש שענינים אלו דרך כלל אדם מזכירן וכו' שאין עכשיו שעת הקנין שיצטרך לפרוע עד שאני אומר וכו' וא"כ אף במוכר שט"ח וכו' ל"א לא קנה השעבוד אלא מדהו"ל למכתב ולא כתב ש"מ לא נכנס בכלל המכר וכו' אבל עכשיו שהודה דרך ספור לא הוצרך לפרט וכו' ואחזור לעיקר הדין שמצד אחר ל"ק השטרות לפי שאין אותיות נקנין אלא בכתו"מ וזה כבר הודה שלא הגיע שטר ההקנאה לידו וכו' ואם תשאלני אחר שאני רואה לומר שיש בכלל הודאת הקנאה זו הקנאה גמורה ג"כ נאמר שהקנה לו באגב לא היא חדא דזו הקנאה מחודשת היא חוץ משטר הקנאה וזה אינו בכלל הודאתו שלא הודה אלא שהקנה לו השטרות בשטר הקנאה לא באגב ועוד שאפי' אמ"ל כן במה קנה הקרקע שיקנה אגבו השטרות בדבור בעלמא לא קנאו שטר ההקנאה לא הגיע לידו ואפי' הגיע לידו אפשר שלא קנה דלגבי קניית קרקע שטר מוקדם הוא וכו' וקנין אין בו א"כ הקרקע ל"ק מה יקנה אגבו ע"כ ומינה לנ"ד שהם מספרים שכבר הקנה (דאי מעידים על העשוי בפניהם עתה כך הי"ל לכתוב הע"ע פ' איך שהוא מקנה וגם כיון דעיקר הקנין נגמר באגב למ"ל כתיבה כלל ואפ' דאצטריכו לכתוב להורות דהוא תוס' על כתובתה והוי דומייא למ"ש הרשב"א שהוא ספור במה שהם רוצים לבנות עליו בנין) דמסתמא הקנה כהוגן ולא נחתי לבאר: וכן יש להוכיח לכאורה דהכי דעת מרן ז"ל ממ"ש באבק"ר סי' ק"ה תקון לרוצה להקנות בסתר לחבירו שיודה שמעות שביד פ' הם לזה. וענין מ"ט ל"ש בזה דהוא הודאה ולא מתנה ע"ש אלא שיש לדחות ולומר דלאו מ"ט כשהודה מסתמא הקנה כהוגן אלא משום דזה אינו מתנה אלא דהודאתו מחייבתו כק' עדים וכדאשכחן בב"ב דקמ"ט גבי איסור גיורא דפריך הש"ס וליקני ליה בהודאה ופירשב"ם וכן הנמק"י כלו' דהודאתו תחייבהו כק' עדים שאלו שלו אפי' אנו יודעים שהודה בשקר (דלא כמ"ש התו' דהודאה עושה קנין והו"ל כמתנת בריא) אבל שנאמר דמי שיספר כו"כ עשיתי שמסתמא