יש מאין חלק א רלט

בלי דמים מ"מ נימא דל"כ לה השטר נמי רק משום לגלויי זוזי דאל"ה לא תגלה (ודלא כמ"ש רשב"ם ד"ה אמ"ל לדחות זה משום דכ"כ לא מסיק איניש אדעתיה) ולפ"ז גם בכתו"מ נמי כיון דסו"ס נתנה דמים לא קנתה. מ"מ י"ל דל"ש למימר הכי רק אם מפו' בשטר או לפחות בעדים מחוץ שעיקר המכר היה בכסף משא"כ כשהקנין סתום ואימור קנין הודאה הוא (דמהני להתו' בב"ב דקמ"ט ד"ה ש"מ שהודה) או קנין סודר (כמ"ש סי' קצ"ה ס"א דמהני לחודיה בלי כסף) גם הם יודו דליכא טענת גלויי זוזי (וכן יש ללמוד מהתו' ב"ב דנ"ה דתנן ולא לאשה חזקה בנכסי בעלה דדייק הש"ס הא ראיה איכא לימא לגלויי זוזי הוא ומתרץ בשטר מתנה וכתבו ה"ה דהומ"ל הא ראיה יש בשטר הודאה דל"ש ביה גלויי זוזי ע"כ וז"פ דה"ה הומ"ל ראיה יש בק"ס וצ"ל דמיירי בהודאה דמכר דאי בהודאה דמתנה ואפי' הודאה סתם דדינה כמתנה וכמ"ש התו' בדקמ"ט היינו תי' הש"ס ואי ס"ל דבמכר סתם שייך טענת גלויי זוזי איך מצי לאוקמה בהודאת מכר אלא ודאי דבמכר סתם וכנד"ז מודו דל"ש גל"ז) והגם דקיימינן ביורשי' ויש לטעון להם הגם דעתה הקנין סתמי אולי אם היה אביהם קיים היה מברר דהקנין היה בכסף הא איבעי לן לטעון תרתי דבכסף הוה והיו טמונים וכבר כתב מהראנ"ח דכולי האי ל"ט להו. ועוד י"ל דגם לדברי התו' ל"א רק בנודע שכתב השטר ואח"כ נתנה הכסף אבל נתנה הכסף ואח"כ כתב שטר כתבו הגה"א בפ' חזקת משם ר"י דגם במקום דל"ק בזוזי עד שיכתוב השטר הכא קנתה דהא קודם גמר הקנייה נתנה לו זוזי ע"ש והפ"מ ח"א סי' ס"ד סמך ע"ז להלכה ע"ש (עיין בנתיבות המשפט דק"ל כתב דזה דלא כדברי התו' הנז' וכתב שהרמב"ן והנמק"י והרשב"א בחי' ס"ל הפך מר"י אבל המק"ס דר"ה השוה אותם וכתב דס' האגודה פסק כר"י) וכיון דאנן מסופקים אם כתב השטר תחילה או הכסף תחילה הרי לא נוכל לבטל קנייתה כ"א בתרתי שכתב השטר תחילה וגם היו המעות טמונים וכולי האי ל"ט ליורשי' וכמ"ש. וא"כ טענת המורשה שהקנה לה בתורת מכר בנד"ז שרירה היא לקיים בידה המקח: וכ"ש לטענת המורשה שנית דהקנה לה בתורת מתנה וקי"ל שם באה"ע דקנתה והגם דמלשון השאלה נראה דחוזר וטוען הוא ממכר למתנה כיון דבשניהם קנתה וכמ"ש עיין בח"מ סי' פ' דאפי' בב"ד חוזר וטוען מפיטור לפיטור ותשו' היורשי' דהו"ל מתנתא טמירתא נראה שאין בה ממש כיון דקי"ל בקרקע דאינו נקנה באגב ועכ"ז אותיות נקנין באגב אינו אלא דיהבי להו דין מטלטלים וגבי מתנת מטלטלי' שהחזיקה בהם עיין בב"י סי' רמ"ב משם רי"ו ורשב"א ובסוהס"י משם הר"ן ונמק"י והרמב"ן דבין החזיק את הקונה בהם בין החזיק בפניו ולא מיחה קנה דאיגלאי מילתא דלאו למ"ט איכוון אלא שדעתו להקנותו לגמרי וכן היה דן הרי"ף ז"ל ע"ש (עיין למהר"מ אלשיך סי' צ"ט דן כן לט' הרמב"ם במ"ט משום שזה מערים לאבד ממון אחרים שיחזור וימכור אחר שיתן דזה ל"ש בהחזיקו בנכסי' והוא פלא דלטעם הרא"ש שתפס בכ"מ ה' זכיה ובח"מ סי' רמ"ב דטעם מ"ט משום דלא גמר להקנות כ"א להפיס דעת המקבל לא יספיק בהחזיקו רק טעם הנמק"י שכתב ב"י כנז') והגם דבש"ע כתב דין החזיקו בלשון י"א (נראה דהו"ל כיש מי שאומר שכתב הסמ"ע דכן הלכה כידוע כי בזה ג"כ לא מצאתי חולק בב"י) מ"מ מור"ם בהגה ומהר"מ אלשיך סי' צ"ט כתבוהו בפשיטות וה"ן להלכה ועוד כיון שהקנאת שט"ז אינה כתובה בלשון מתנה אלא בלשון הודאה הנה הפ"מ ח"א סי' ס"ד בדק"ן ע"ד כתב דאי אתינן עלה מדין מתנה הוי מ"ט וסיים דאינו מזיק כיון דמתנה הזאת לאו בלשון מתנה אלא בלשון הודאה ל"ש למימר בה כתבוה בשוקא ע"ש וכ"ש דהכא אפי' הודאתו ליכא אלא ספור דברי העדים שהקנה וכו' ועיין למהר"מ אלשיך סי' ס"ד שכתב בכגו"ז דאין בזה משום מ"ט גם שלא כתבו ואמ"ל כתבוה