יש מאין חלק א רלז

טובה רשותו כמאן דליתא דמי קמ"ל דברשותו בכל אופן די בשבועה ושלא ברשות יש הפרש כנז' וא"כ נד"ד שיש לומר דהוא טובה גם הרב יודה דדי בשבועה. זולת לטענת רו"ש שהם שותפים בחזקות אתייליד להו ריעותא בזה כמ"ש מור"ם סי' רס"ד שאם נראה לב"ד שהוצרך השותף לכל אלו ההוצאות בשבילו אינו חייב ליתן השני כלום דזה נהנה וזא"ח ע"ש אבל מצד השני והוא הנראה לי יותר כי קנייתם מהגוי היא לרעה לבעה"ח דניח"ל בדרכם ומעשיהם טפי ממה שיפרעו להקונים כעת הון רב בתוך יב"ח ואם לאו יאבדו חזקתם וכ"ש לעניים דא"א להם למצוא סך כזה ומתוך זה יאבדו זכותם וכבר כתב זה משפט"י ז"ל בכמה תשו' ומטע"ז ודאי כתב מ"ב הרב המבי"ן ז"ל דהו"ל מרביץ ארי וכמש"ל והוא רעה ולא טובה ושלא ברשות ופטורים רק אם יראה לב"ד שיש איזה הנאה בזה ישומו הב"ד כמה היא ויפרעו להם: ועוד אחרת לפטור בנד"ד כי מתו רו"ש ודי"ז הוא עם יורשיהם וכיון דאסיקנא שרו"ש היו צריכים שבועה הא קי"ל בסי' ק"ח דאין אדם מוריש שבועה לבניו והגם דהתם סט"ו מפו' דאי נקיטי היורשי' שטרא בידייהו נוטלים בשבועת שלא פקדנו בהוצאות הללו אין בהם שטר ואפילו מי שירצה לדמות זה למ"ש הש"ך דבחנוני על פנקסו ופועלים היורשי' גובים בשבועת שלא פקדנו ע"ש דזהו דעת ר"ה בשם הרמב"ן ז"ל וראה מ"ש בש"ע סי' צ"א בד"א ששניהם לפנינו ותובעים מבעה"ב אבל אם מת אחד מהם והב' תובע נוטל בלא שבועה שהרי אין בעה"ב מפסיד כלום שאינו משלם אלא תשלום אחד וכתב הסמ"ע דזה דלא כר"ה בשם הרמב"ן וכו' וכ"פ בב"י וד"מ ע"ש וכיון דמרן ס"ל דלא כוותייהו ה"ן וגם אם ימצא שטר כתוב על בעה"ח מזה ויתברר בעדים שרו"ש לא נשבעו להם ורק באיומם נכתב הו"ל כאומר בתנאי נכתב השטר עיין סי' פ"ב סי"ב והוא שטרא ריעא והכא אין לומר דטענינן ליורשי' אולי ביררו רו"ש כמה הוציאו בעדים ויטלו מה שההנו דפשוט שבירור בעדים הוצאות ושוחדות הוא מילתא דלא שכיחא וקי"ל כסתם במקום י"א בסי' ק"ח דמילתא דל"ש ל"ט ליתמי. גם ל"ט להו שכבר נשבעו כיון שיש עדים שהיו רו"ש צועקים לאמר שלא יגלו מה שהוציאו ולא יחזירו להם זולת אם יפרעו כרצונם הו"ל כהודו שלא ביררו בעדים ולא נשבעו ואפי' מילתא דשכיחא מפו' בהודה דל"ט ליתמי ומכח זה נמי ל"מ למטען היורשים בחזקת ג' שנים שרו"ש חזרו ולקחו מהם כיון שגלוי בעדים שלא היו רוצים בעה"ח רק לפדות והמה מתאמצים נגדם רק אם יפדו כרצונם. ולכן נלע"ד שהדין עם הרב הפוסק הי"ו רק אם יסכימו עוד אחרים דיתבי אדוכתייהו וס' הפוס' בידם. כי שמעתתא בעיא צילותא: סימן ל"ז אלמנה שיוצא מתחת ידה שטר משכנתא דסורא הכתוב לזכות בעלה והוא כתב ע"ג לזכותה בזה"ל בפ"ע הקנה פ' הנז' לאשתו פ' אגב ארבע אמות קרקע שטר זה וכל שעבודא דאית ביה והוא תוס' על כתובתה ע"כ וטען המורשה שלה כי הוא קנוי לה במכר והשיבו היורשי' דהאשה הנז' אין לה מעות גלויים ובאה"ע סי' פ"ה מפו' דבמעות טוענים לא קנתה דלגלויי זוזי הוא דעבד. חזר המורשה וטען שהקנה לה במתנה והשיבוהו דא"כ ל"ק דהא לא כתיב ביה חתמוה בשוקא וכו' כמ"ש בח"מ סי' רמ"ב והגם דהאידנא ל"ח לסתמא ע"ש בפת"ש דצריך להיות בשטר כתבוה בברא וכו' והיורשי' יאמרו קי"ל. והמורשה השיב ע"ז כיון שכתוב והוא תוס' על כתובתה הוי דינו ככתובה והיורשי' השיבו דלא בא לאפוקי בזה אלא שתגבה השטר הנז' בתורת מתנה תוס' על כתובתה אבל לא להיות דינו ככתובה ול"ד למ"ש בתשו' מרן לאה"ע ה' כתובה סי' ט' בענין כזה שתוס' הנז'