יש מאין חלק א רלה

דסו"ס נמשך להם היזק חדש מקונה שני. אבל הך דאינם פורעים לרו"ש בערך שרוצים למכור לגוי צ"י ונראה דל"א זה רק במוכר לגוי קרקע שאין לשכן חלק בו ואין לו טענה רק היזק שכונה משא"כ בנד"ז שבעלי התקנה נתנו לו כח לפדות תוך יב"ח ואסמכוה אדין סקריקון דסי' רל"ו הנה משמע משם דאפי' אם מכרה ליש' ועמדה שני חזקה ביד לוקח ראשון וכו' הוא דטענינן ללוקח שני שלוקח ראשון קנאה מבעלים הא לא"ה ודאי דפודים אותה מלוקח שני או נותן להם שליש ע"ש וכ"ש כשעדין לא נמכרה וכ"ש לגוי. ועיין במשפטי' ישרים למהרר"ב ז"ל ח"ג סי' ק"ך באחד שקנה גוף חזקת יש' מגוי וחזר ומכרו בריוח לגוי אחר ובעה"ח תבע ממנו הריוח שהוא שלו שכתב כיון שאינו מזיקו בחזקה וכו' הריוח למוכר הא למה זה דומה וכו' ואם ירצה המחלק לחלק דשאנ"ה דגוף הקרקע זכה בו בעה"ח י"ל דעדין לא זכה דמי יימר שיפדה תוך יב"ח ועוד יש תקון אם יאמר תן לי מה שנתתי לגוי ואני אתן לך מקום שיעלה שכי' שיעור מה שאתה נותן לגוי באופן שאתה תטול גו"ח ואני אסלק הגוי מעליך דפשיטא שיוכל ע"ז ע"כ משמע דהכא שהם רוצים לפדות תוך יב"ח וגם אינם רוצים רו"ש לסלקם במקום כנז' הרי גוף החזקה הוא שלהם והוא כשלוחם והם יטלו מה שהרויחו רו"ש מהגוי ועיין ח"מ סי' שפ"ח במי שהיתה מריבה ביניהם על קרקע וכו' ואחד מהם מסרה לאנס דמנדין אותו עד שיחזיר הדבר לכמות שהיה ע"ש ונראה דמעת שקנו רו"ש מהגוי זכו הבעה"ח מכח התקנה לפדות מהם גו"ח ול"מ למימר שיחזירו לבעלים הגוים הראשונים אם לא יפרעו להם כרצונם מכח אי שתקת שתקת ואי לא מהדרנא שטרא למאריה כמ"ש בסי' קמ"ח במי שאבדה לו דרך שדהו ע"ש דהא הסמ"ע שם ובסי' קי"ח וקי"ט חילק דזהו דוקא באם יהיה לו ריוח בחזרת השטר ע"ש והכא אם יחזירו לבעלים ודאי אין להם ריוח יותר ממה שיפרעו בעה"ח כי גם מהם לא יוכלו להשתלם רק מה שפרעו להם ולא הוצאות ושוחדות. והגם דהתם אמרו לכי תהדר ומשמע דאי מהדר לא מחינן ביה ליתא דכ"ז אם יש לו ריוח כנז' האל"ה כגו"ז כופין על מדת סדום דזה נהנה וזה אינו חסר (ר"ל אינו חסר ממה שהגוי רוצה לפרוע) ועיין סי' רס"ד ס"ד בהגה: ואחר שעלה בידינו כי טענות רו"ש לדחות פדית בעה"ח בתוך יב"ח הבל המה ורוח תשאם נבאר השתא שעברו יב"ח ולא פדו ואומרים שאנוסים היו בזה מכח תביעות רו"ש וטעו שהדין עמם לכך לא פדו שנראה שגם זה טענתם צודקת וכמ"ש במצרן בסי' קע"ה סל"ב שאם היה אנוס או שתק מחמת טעות לא איבד זכותו ע"ש ואע"ג דבהיה המצרן בעיר אחרת או חולה וכו' אמרי' דאח"כ לא יוכל לסלק אע"ג דזה אונס ודאי יש לחלק דהתם הוי אונס שנמשך לזמן רב ואם יתעכב הדבר יש לחוש לפסידא דמוכר משא"כ אונס דטעות אשר יוכל להתברר לשעה קלה (וכגון טעות בדין שאם ישבו ב"ד תכף יתברר) לא יאבד זכותו וכ"ש דהכא ערבי הוא ול"ש פסידא דמוכר וכ"ש דבחזקה דעדיפא מדדב"מ וכמש"ל ל"ש לומר דדיחוי מחמת אונס הוי דיחוי. והגם שראיתי למשפט"י ח"ב סי' מ"ז כתב משם הרבנים שלפניו ז"ל שכל ששהתה יב"ח אין בה משום חזקה אפי' שתק מחמת אונס וכו' יעויי"ש דמיירי באונס הבא מכח בעה"ח והתם אנה"ן מצי אמר הקונה את אפסידת אנפשך ולולא דחקת עצמך היית יכול לפדות תוך היב"ח ותקח הגו"ח משא"ך בנד"ד דטענתם שהאונס בא מכח רו"ש שתבעו מהם יותר ממה שקנו והם שותקים עד שיתברר הדין ודאי דבכה"ג ל"א ז"ל שיאבדו זכותם. ודב"ז נלמד מפ"ק דכתובות בהגיע זמן ולא נישאו אוכלות משלו דמחלק התם בין חלה הוא לחלתה היא ע"ש ובאה"ע סי' נ"ו כתב בהגה הגיע זמן ולא כנסה ואח"כ חלה חייב במזונותיה ובפת"ש סק"ד הביא ממהרש"א ומהרמ"ש בחלתה היא דזה תלוי בבעייא דש"ס דיכו"ל הא קאימנא ע"ש ועיין