יש מאין חלק א רלב

קודם לזה לא היו להם פרנסים כי בהעדר הממונה הראשון גם העוזרים ע"י נפל הבנין. ולטענתו שהוא שותף עיין לפ"מ שם שרצה לזכות למי שהיה דר בבית אחד של הקדש והשביח אותה מטעם שהוא שותף בה עם הקהל וסתר זה וז"ל איברא דכאן בנ"ד היה מקום לחלק וכו' דדוקא שותף שיש לו ממש חלק בגוף הקרקע יש לו דין יורד ברשות וכו' אבל לא מפני כן נוליד הדין בשנים שאינם שותפים בגוף הקרקע אף שיהיה יד שניהם שוה וכו' ע"כ: ונראה טעמו דלא חשיבי שותפי' ממש משום דמי יימר שימכר בחייו ואם ימכר מי יאמר שלא ילך בהוצאות ולא יגיע לו חלק ממנו וכיוצא לפיכך אינו שותף ממש אלא משגיח ומינה לנכסי הכלל הדין כן (ודאי אשתמיט לבי"ע ז"ל התשו' הנז') ואין לעיין בזה רק במה שנראה שדינו כיורד שלא ברשות דמ"מ כיון שהיא עשוייה ליטע נוטל שכר כשאר שתלי העיר או לאותם שירד ברשותם אם חייבים (והנה לפי מה ששמעתי טוענים שלא חידש דבר לתועלתם רק עוזר להם לחזק מה שהיה נהוג להם ואינו רק מסייע נראה שאין לו שכר גשמי בזה כ"א שכר רוחני כאשר כתב שם הבי"ע דעלה ע"ד לקבוע שכר לשד"ר מדין מסייע כמ"ש מור"ם בסי' קפ"ג ס"ז במסייע לחבירו והטעו הגוי דחולקין וחי' דל"ד דהתם אותו הריוח לא נודע לגוי והוי דבר שאינו ניכר משא"כ המתנדבים כל כונתם לעניים והחכם אינו אלא כמורה מקום וכו' א"כ מנין לו יד לזכות לעצמו ע"כ וכיון דאזל ליה טעם סיוע ואין תועלת חדש הרי בסי' רס"ד על להציל ולא הציל שכתב בש"ע אין לו אלא שכרו סיים מור"ם ודוקא שהתנה עם הבעלים אבל בלא התנה אפי' שכרו אין לו וגדולה מזו כתב כנה"ג בהגה"ט או"ד ממור"ם בתשו' פ"ו דאפי' יורד ברשות וכו' דוקא שידוע שהועיל אבל אין ידוע שהועיל אינו נאמן לומר שירד ברשות או הועיל אם לא שיביא ראיה ע"ש) ונראה שגם בזה הם פטורים לפי טענתם שיש להם מתעסקים בלעדו שיוכלו להשיג תועלת זאת ע"י וכמש"ל כאשר פסק מור"ם שם ס"ד משם הנמק"י דאפי' יורד ברשות אם בעל השדה הוא עצמו אריס חזר להיות דינו כאילו אינו (כ"ה הגי' בד"מ) עשוי ליטע רק שמין כמה רוצה ליתן שלא יצטרך לטרוח הוא עצמו וכ"כ הב"י משם הר"ן בשם הרשב"א ז"ל וא"כ ה"ה הכא דיש להם מתעסקים בלעדו אין לו שכר ושומא נמי ל"ש הכא דאינו טורח בעצמו לכתוב רק הסופר כותב ומניח חותמו והנאה ממילא אתייא. (וכ"ש שיש טוענים שהתנו עמו מתחלה לשרתם חנם ועיין למהרימ"ט אה"ע סי' מ"ג הוכיח משבועת העדות גבי מנה נתתי לך בפני פ' ופ' ועדים רואים אותו מבחוץ דמק' הש"ס ואי הלה טוען במתנה נתנם לי כי עדים רואים אותו מבחוץ מאי הוי. דמשמע דכל מי שנותן לחבירו בסתם הוי לשם מתנה ונאמן הלה דלא כמהר"ש יפה ז"ל והמש"ל פ"ג דאישות ה"ח דחה ראיית מהרימ"ט דשאנ"ה שטוען בריא דלשם מתנה יהיב ליה ולזה נאמן משא"כ בסתם וא"כ גם לדבריו הכא שטוענים בריא ששירת אותם חנם נאמנים וגם אם יאמר שמתחילה אמר בחנם ושוב יהב דעתיה לשכר עיין בתשב"ץ ח"א סי' קע"ד דאפי' בחצר דקיימא לאגרא וגברא עביד למיגר ונחת לדור בחנם והאריך שם שנים רבות דאינו משלם כלום עד שיפרש לו בעל החצר וכו' ע"ש וכ"ש הכא דלא עבידי למיגר כמ"ש) באופן הנלע"ד על הדין ועל האמת דאנשי המושבה מכל הצדדים פטורים הם משכרו: סימן ל"ו אני בגולה הלכתי לעוב"י מכנאס יע"א והנה יד שלוחה אלי ממע' הרב המופלא כמהרי"ב נ"י לעיין בדין רו"ש שקנו חזקות היאודי'ם שבאלמלאח מאת בעליהם הגוים ותקנות הראשונים ז"ל כי מחוייבים הקונים להחזירם בדמים שקנו אותם בתוך י"ב חודש למחזיקים. ואי לא ניח"ל לפדותם יהיה