יש מאין חלק א רלא

אינו סובר כן דל"כ זה רק ביתום קטן ולא בגדול בסי' קכ"ח משמע דלהרי"ף בגדול פטור אף בעשיר) אבל מרן דפסק כהרי"ף י"ל דעכ"ז מצי לפסוק ביתומים שסמכו אצל בעה"ב דחייבים מטעם שכתב הפ"מ סי' צ"ג דהוי כאפוטרופוס והאפוטרו' גם בסתם אינו זן משלו ע"ש וע"ע למט"ש סי' קכ"ח ושאר ספרים בענין זה ואכמ"ל ומ"מ יתומים דנ"ד שהם גדולים ולא התנה עליהם לדעת מרן מסתמא לשם ג"ח איכוון. וגם למ"ש דבנכסיו תפוסים תחת"י חייב והכא אפ' שהממונה הזה הוא תפוס מהכספים ששולחים להם המתנדבים כבר כתבתי במ"א דמעות הבאים לעניים אין בהם תפיסה ואפי' בע"ח אינו גובה מהם: ואם יאמר הממונה לדמות זה להך דסי' שע"ה ביורד לשדה חבירו שלא ברשות ונטעה דאם היא עשוייה ליטע אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה ונוטל מבעל השדה וה"ן הנה הרב ב"י עייאש ח"ב סי' נ"א כתב דכל עיירות של חו"ל עשויים ליטע בהם נדבות. וכ"ש דהכא יש לדמות כרם ה' צבאות לכרם שכתב הריב"ש סי' תקט"ו הבי"ד ב"י שם דכיון שכבר הוא נוטע וא"ץ רק לעזקו ולסקלו וכו' דהוי דבר המעמידו דמסתמא כל כרם עשוי לכך וה"ן אנשי המושבה כבר קביע להו הנדבות במקומותם וא"ץ רק זריזות בבקשה ותחנונים דאז ודאי סתמם לכך ולכן גם אם לא התנה וירד שלא ברשות אומדים וכו' והסמ"ע הביא מרש"י והרא"ש פי' אומדים שנוטל שכר כשאר שתלי העיר. ועוד יטעון הממונה דכיון שהוא שותף עמהם דינו כיורד ברשות וידו עה"ע וכמ"ש זה הבי"ע שם לגבי שד"ר מחברון. ועוד יטעון דכיון שראוהו משב"ק ולא מיחו בו הנה הב"י סי' שע"ה כתב מהנמק"י ריש בתרא דיורד לשדה חבירו שלא ברשות והיא עשוייה ליטע ולא מיחה בו דשמין לו וידו עה"ע (הגם דממהרימ"ט ח"א סי' ק"ו נראה דשתיקה לאו גילוי דעת מיקרי עיין בכנה"ג הגב"י או"ה כתב דמיירי בירד בתורת שכי' או שאלה או שות' דשתי' לא הוי נ"ד שסבור לעצמו הוא עושה לפי"ש אבל הנמק"י מיירי במי שאין לו אחיזה בקרקע) ועוד יטעון שיש מהם שפייסוהו בעד כולם. עכ"ז אין אני רואה בכל זה לחייבם למי שלא פייסוהו מיהא כמ"ש הריב"ש שם בראובן שירד לכרם שמעון שלא ברשותו אעפ"י שקרוביו פייסוהו לירד הנה הוא טוען שלא ברצונו היה ומה שטוען ששמעון שלח לו ע"י בנו כיון ששמעון כופה על ראובן להביא ראיה ע"כ וכ"ש אם יטענו אדרבה מחינו הנה מפו' בנמק"י דדוקא בלא מיחה שמין משא"כ במיחה והרי אפי' בעשוייה ליטע פסק הש"ע שאם אמ"ל עקור אילניך ולך שומעין ומהרימ"ט סי' ק"ו כתב דזה אפי' בשותף והגם דפ"מ ח"ב סי' מ"ה דפ"ג כתב דמהר"א מונסון חו' עליו איהו ז"ל כתב שם דהרבים מוחזקים וזה אפי' מיחה אחר מעשה כ"ש קודם מעשה גם לטענתו משלא מיחו הוי גי"ד נהי דלדברי כנה"ג גם מהרימ"ט יודה כשלא יש לו אחיזה בענין (הכא יש לו שות' במעות הבאים) מ"מ הפ"מ ח"ב סי' מ"ה כתב להפך בדפ"ג דדברי הנמק"י אמורים בההיא דעמד והקיף רוח הרביעית דהו"ל שותפים ובשותף אם חבירו שתק אנה"ן דהוי ג"ד אבל איש נכרי שאין לו שייכות וירד וחבירו שתק לא הוי גי"ד ע"ש וכדבריו משמע לי מדברי הריב"ש הנז' מדהצדיק שמעון בטענתו שלא אמ"ל לבנו ותיק' תיפו"ל מדשתק ולא מיחה דהוי גי"ד והתם אין לו לראובן שייכות בכרם אלא ש"מ דבעי גי"ד ממש וכ"ן דעת הש"ע דגי"ד ממש בעינן ממה שנזהר בס"ג וז"ל היורד וכו' ואח"כ בא בעל השדה והשלים הבנין או ששמר הנטיעות וכיוצא באלו הדברים שמראה שדעתו נוטה למה שעשה זה וברצונו בא הדבר וכו' משמע דדוקא בענין זה שמין לו ולא די בשתיקה. ובפרט למ"ש הפ"מ שם דכ"ע מודים ברבים שאין שתיקתם ג"ד דמאן מפיס וכו' וכ"א סומך על חבירו וקדרה דבי שותפי וכו'. ואע"ג שהרהר בזה מצד הפרנסים ע"ש בנד"ז הרבים הללו