יש מאין חלק א רכט

השתדלותו היה יכול להנצל דפטור ואפי' למור"ם בסי' רס"ד שכתב דחייב הרי סיים שאם נראה לב"ד שלא הרבה הוצאות בשבילו פטור. והכא מה שהיה הוצאות הכל מהמושבה. באופן דבהשתדלותו בהצלתם מעלילות לא מצאתי מקום לחייבם בשכרו): ולפ"ז גם מ"ש בשאלה שהוא מריץ אגרות למתחסדים עמהם בנדבות אם ירצה לדמות זה להך דסי' שס"ג הדר בחצר חבירו עכ"ז יהיו פטורים בני המושבה משכרו כיון דאיהו לא קאים לאגרא הנה שם בסו' פסק בחצר דלא קיימא לאגרא אע"ג דגברא עביד למיגר פטור דזה נהנה וזא"ח הוא. ואפי' אם יברר הממונה דהוא קאים לאגרא דאז קי"ל התם בקיימא לאגרא אע"ג דלא עביד למיגר חייב כיון שחסרו ממון מ"מ כיון שמדעתו שירת אותם ל"ד להך דהתם דר בחצר חבירו שלא מדעתו הוא ועיין בהגה סי' שס"ד משם התשב"ץ ח"א סי' קע"ד דאפי' בקיימא לאגרא אם אמ"ל דור בחצרי פטור אע"ג דזה חסר וזה נהנה כיון דמדעתו ההנהו. ואע"ג דבסי' רמ"ו פסק מורם משם תה"ד סי' שי"ז להפך במי שאמר לחבירו בא ואכול עמי ואכל דחייב לשלם מדין שבר כדי וקרע כסותי וכו' ע"ש כבר הב"ח שם עמד ע"ז וכתב דפלג'ן בהדייהו והמוציא מע"ה: ועוד דהש"ך סי' שס"ג סקי"ג כתב דגם ת"ה וב"ח ל"א רק בחצר דקיימא לאגרא וגברא עביד למיגר אבל כשגברא לא עביד למיגר גם הם מודים דפטור וכ"ך עוד שם סי' רמ"ו משם רש"ל דאם אמר לאורח הסועד אצל בעה"ב בחנם בא ואכול עמי דפטור גם לת"ה. והפ"מ ח"ב סי' פ' כתב דבידוע ומפורסם שהמתפרנס היו מפרנסים אותו בחנם ובא זה וקראו אצלו דלא מצי אח"כ לתובעו ובנד"ז נמי אנשי המושבה אומרים דיש ויש אצלם המשרתים אותם שירות כזה מבלי הממונה ואפי' אם בשירות זה הפסיד מעט דהוי כמשחיר הכתלים שכתב בב"י סי' שס"ג בשם רי"ו די"א אפי' בלא קיימא לאגרא ולא עביד למיגר חייב מ"מ מלשון הטוש"ע גבי שחרוריתא דאישתא שכתבו מגלגלין עליו כל השכר כפי מה שנהנה נראה דאינו חייב רק הנהנה וכפי מה שנהנה וכן סיים מור"ם בהגה וז"ל וא"כ אם אין דרך זה לשכור פטור דהא לא נהנה. ואע"ג שכתב וי"ח מ"מ מסיומו ע"ד הש"ע בסתם כן ש"מ דהכי ס"ל למרן. וגם דעתו ז"ל נראה כן להלכה דהא קי"ל סתם ואח"כ מחלוקת (שוב אינה ה' לידי ס' דגל מחנה אפרים ז"ל הנד"מ וראיתיו בח"מ סי' ג' כתב ככל הנז'. וגם הוסיף לפטור האורח מהשבועה שהטיל עליו מהרש"ל לישבע שלא היה דעתו לפרוע והגם דבנ"ד ס"ד למפטר משום שהם רבים זקנים עם נערים אשר לא ידעו טכסיסי העיר ומסתמא לא אסקי אדעתייהו לפרוע מ"מ פתח פתחא בסו"ד משום דאין דרך באותה העיר למזמין חבירו שיתבע ממנו אנ"ס דזה לא נתכוון לפרוע ע"ש ותרי טעמי הנז' שייכים בנד"ז כי רבים הם ולא נהגו הממונים הקודמים ליטול שכר) וה"ן הנה לא נהגו לתת שכר. ויש לצרף לזה דלא תבע הממונה שכרו עד היום דהוי נמי אומדנא דעד עתה לא היה דעתו לקבל שכר ומכח האומדנות הנז' שאין מנהגם לשלם וגם הוא לא תבע פטורים וכמ"ש התה"ד שם אמנם אם ראובן אמיד בנכסי ורגילות בעשירים שם לפרנס חתניהם יותר על הקצבה והדברים נראים שאם לא הי"ל כעס ומריבה עמו לא היה תובע אומד"ד הוא שמחל לו על המזונות (עיין בדמ"א שם שהביא ממהריב"ל ח"א סי' ע"ה דתה"ד תרתי בעי רגילות העיר והולדת קטטה ונמשך אחריו מהר"ש ח"מ סי' מ' ובחדא לא סגי והגם דמור"ם ח"מ סי' רמ"ו ומהרשד"ם ח"מ סי' שע"ג ומהר"מ ד"ב במהרימ"ט אה"ע סי' ך' ויא"ה באה"ע סי' ע' משם מהרש"ה ז"ל ס"ל דסגי בחדא מ"מ בנד"ד אשכח תרתי לצאת י"ח מהריב"ל ומינה לנד"ז שכתבתי דאיכא תרתי. והגם שמצא לפ"מ ח"א סי' צ"ג דלא סגי גם בתרתי כתב דהוא יחיד בדב"ז וביאר דברי המבי"ט ח"ב סי' ר"ך שאין טעמו כהפ"מ עש"ב):