יש מאין חלק א רכח

קכ"ה גבי השליח שעיכב המעות שנשלחו לאחר ע"י בעבור החוב שנושה במי שנשלחו לו דאם אין לו נכסים פטור המשלח כי יאמר בלא"ה משעבדנא ליה מדר"ן וכשיש לו נכסים כופה המשלח לשליח להחזירם משום דביש לו נכסים ליכא שעבודא דר"ן כמ"ש בסי' פ"ו והגם דלטעם הטור בסי' ק"ה בפיטור הנפקד משום מאי אפסדתיך שאף שאחזירם יוציאם ממך אין הבדל וגם בעלילה אפ' לטעון כן (ועיין להסמ"ע סי' קכ"ה והש"ך סי' ק"ה סק"י מה שנתעוררו מסי' קכ"ה לסי' ק"ה ותי' וגם משה"א שם) מ"מ כיון שמרן סתם ולא גילה דעתו י"ל שסמך על קו' בב"י ואינו מחלק ובפרט שמסה"ת שער ס"ז המקור ששאב ממנו הב"י ז"ל נראה שמשוה מפקיד שמסר למלוה למשלח שמסר לשליח ומשמע שאין חילוק ביניהם (ועיין לחק"ל ח"מ ח"א סי' פ"ב דצ"ד שכתב יש מי שרצה לפרש בדעת הב"י בסי' ק"ה כמ"ש ומני"ר לא כן דעתו ואסיק לפ"ז גם בעלילה דל"ש שעבודא דר"ן קיים דינו דמור"ם ועי"ש להרב המחבר דק"ג שדחה דברי הרב מ"ב ז"ל גבי עלילה ונד"ד נראה שהוא בסוג עלילה ולא בסוג פורע חוב ועיין בבע"ח ח"מ ח"א סי' רכ"ט מה שחילק בזה גם בפורע חוב וקחנו משם לנד"ד וצ"י בזה אלא שאין רצוני כעת רק להעיר) ועיין במט"ש שם אוי"ג משם הרדב"ז ח"א סי' ר"ן דגם אם בא הלוה לצאת י"ש פטור. ועוד אני אומר שאפי' אם יברר הממונה הנז' שהצילם מהפסד דבריא הזיקא. מ"מ אין זה דומה להך דסי' ש"ג דנוטל כל מה שהוציא דשאנ"ה שהבעלים בכאן והו"ל לאתנויי כמ"ש התו' ועיין במורם סי' רס"ד ס"ג ואין זה דומה רק למחזיר אבדה ומציל דבשו ויינו של חבירו בלי תנאי בסי' רס"ד דאין לו רק שכר שנוטל אחר בטרחא זו ועיין במשה"א שם סק"א. ויותר מזה י"ל בנד"ד דאפי' אותו שכר אין לו כיון שידוע דהממונה הזה בן פו"י הוא אמוד ושום עסק אין לו להתבטל ממנו בעת עסקו עם הצבור לש"ש ואינו מחזר להשכיר עצמו א"כ יש לו דין מחזיר אבדה בהצלתו ממונם מעלילות וקי"ל בסי' רס"ה הרואה אבדה חייב להחזיר בחנם אם הוא בטל עיין בב"י מקורו מהרא"ש בב"מ דל"ב דהשוה אבדה לפריקה בחנם כשהוא בטל. ואני בעניי מצאתי כן בהר"ן פ' אין בין המודר על דל"ד ד"ה תנן מקום וכו' שפי' בתוך קו' מ"ש המודר הנאה מחבירו פורע את חובו ומחזיר לו אבדתו מקום שנוטלין עליה שכר תפול הנאה להקדש שפי' מקום שנוטלין עליה שכר היינו בבטל מסלע ודלא כמפרשי' אחרים שפי' מקום שנוטלים היינו שמנהגם ליטול שכר ועיין בפיה"מ להרמב"ם שכתב וז"ל ואם היה המנהג שהמחזיר אבדה מקבל שום דבר וכו' ואפי' לדבריהם הנה בשאלתנו כתוב שלא נהגו לפרוע לממונים הקודמים ובתו' שם דל"ד ד"ה ה"ג משמע כהר"ן ואפ' דזהו ט' הטושו"ע בסי' רס"ה שלא חי' בין מקום למקום דמשמע להו פי' המשנה כהר"ן) והגם שהסמ"ע סי' רס"ד סקי"ט כתב שאם הוא איש נשכר לאחרים ולולא שעסק בזה היה עוסק באחרת אפי' שאין לו עסק עתה ממש כיון שכל השנה אם בא אחד לעשות לו עסק דרכו לקבל עליו שכר אז נוטל שכרו כפועל אחר דעלמא הנה לכאורה זה סותר למ"ש מור"ם סי' שס"ג גבי חצר דלא קיימא לאגרא. אע"ג דגברא עביד למיגר פטור שאעפ"י שהיה רגיל להשכירו רק שעכשיו לא עביד בתר האי שעתא אזלינן ע"כ ומוכרח לזווגם עפ"י מקור הדין בזה מהנמק"י פ' כיצד הרגל שכתב וז"ל אי אתבריר קודם שדר בה זה דלא הוה קפיד לאוגורה אע"ג דמקמי הכי הוה קיימא לאגרא פטור דבתר האי שעתא אזלינן ע"כ משמע דאי הוה קפיד וכו' חייב וא"כ גם הסמ"ע נאמר דל"א רק בקפיד. ויוצא מזה בנ"ד דגם הקפדה לא היה מקפיד הממונה להשכיר עצמו דפטורים בני המושבה. (כ"ש שהוא אחד מקהלם ושותף עמהם בנזק העלילות ואומרים שגם בלי השתדלותו היו יכולים להנצל ובכגו"ז הנה כתב מהר"מ מפדאווה סי' ס"ג בנשתדל בעדו ובעד חבירו והועיל לשניהם וחבירו טוען גם בלי