יש מאין חלק א רכז

ובמציל חמור ודבש אין לו אלא שכרו ותי' שם דמציל חמור ודבש מיירי שהבעלים שם וכיון שהם מצויים לא ראו חז"ל לתקן בעדם ויכולים לומר לולא שהצלתם היינו יכולים למצוא אחר בשכר כזה ומ"מ שכר כזה הם חייבים הגם שלא התנו דמסתמא ניח"ל משא"ך בשומר שלא היו הבעלים שם והך דהיורד לשדה חבירו ונטע או מקיף חבירו משלש רוחות שחייב לשלם כדיניהם התם אינו ענין כלל לאלו דהתם שאני שמוסיף שבח קיים בנכסי חבירו ולא רק שמונע ממנו ההיזק לפיכך שמין לו ע"כ ת"ד. ודין הדר בחצר דקיימא לאגרא וגברא לא עביד למיגר דקי"ל דמשלם הכל י"ל דשאני התם שהדר נהנה מדעתו משא"כ בכל הני שהנהנה לא נהנה מדעתו וגם כמ"ש בש"ע התם דחסרו ממון שהיה אפשר לו לקחת משוכרים אחרים ואתי בק"ו משומר שהציל בשכר דאפי' ההנה בעל הבהמה שלא מדעתו ישלם הכל כיון שחסר ממון הכא שנהנה מדעתו וחסר ממון זה לחבירו לא כ"ש ולזה לא הוצרכו לבאר טעמו ולפ"ז א"כ מ"ש מור"ם וכן כל אדם העושה טובה וכו' ודאי שאין בכלל זה גם מצילו מהפסד שאינו ברור דזהו מבריח ארי דסי' קכ"ח ופטור לגמרי אלא במצילו מהפסד ברור כהך דסי' רס"ד או מוסיף שבח קיים בנכסיו כסי' שע"ה. וכ"ר להט"ז ז"ל בסי' רס"ד הוכיח כן מהתו' וממקור דברי מור"ם מהר"ן וגם משה"א שם כ"כ מדנפשיה (ודאי הט' שלא כתב זה מור"ם רק בסי' רס"ד ושע"ה): וזהו הטעם לפטור אנשי המושבה מבקשת שכר האיש המגן עליהם מעלילות השרים כיון דאינו הפסד ברור דאולי לא יעלילו ואם יעלילו ח"ו הרשות נתונה להקביל עליהם וכו' והיו כלא היו ופטורים לשלם לו גם מה שהפסיד מכיסו ע"ז כמבריח ארי ופורע חוב חבירו דסי' קכ"ח והגם דמור"ם שם כתב דפורע לגוי חייב וכ"כ שם ב"י משם רמ"ך מלבד שהש"ך שם תמה על מור"ם שאין לחלק עו"כ דאפי' למ"ד בבע"ח דוחק דחייב לשלם מודה בגוי דהפסיד מעותיו וא"כ מרן שפסק גם בבע"ח דוחק דפטור כ"ש דס"ל כן בגוי וכ"ש לפמ"ש דיכולים להנצל מעלילותם עיין בכנה"ג הגב"י מאו"י ואילך האריך בזה וכתב דאפי' הסו' דבגוי חייב מודים הם כשהיה יכול להנצל ממנו דפטור והגם ששם בהגה"ט כתב ממהרשד"ם אה"ע סי' ל"ו דפורע חוב חבירו בפניו אפ' דחייב ובנ"ד בפניהם הוא הנה התו' בנדרים דל"ג כתבו להפך דגם בפניו פטור (שו"ר למט"ש שם הגה"ט נתעורר בזה) והגם די"ל שהתו' לא כ"כ רק לתי' שם דפורע חובו דהתם מיירי בזן אשתו כפי' ר"ת ולא לתי' הב' דמיירי בחוב דעלמא ואנן קי"ל כתי' הב' ונסתר התולדה שלהם כיעו"ש. מ"מ עיין בטוב"י ליו"ד סי' רכ"א דר"ת דס"ל פורע חובו חייב מוקי זן את אשתו דבנדרים דפטור אפי' לרבנן משום דבפניו והטור תמה דלמאי דקי"ל כחנן גם בפורע חובו תו א"ץ לזה דאין חי' בין בפניו לשלא בפניו ע"ש (וז"פ על מהרשד"ם וגם כנה"ג איך לא העיר עליו) ותו דמהרשד"ם נמי לא אמר רק אפשר ולהחמיר בקדושין. ולהדיא כתב שאין זה מפו' ואדרבה נראה שאינו כן ע"ש וא"כ פטורים ממה שהפסיד אפי' היה בפניהם. (הגם ששמעתי כי טוען שהפסיד מממונם שבידו ומור"ם בסי' קכ"ח כתב דאם פרע מממונו לבע"ח אין לו להחזיר וכ"מ לכאורה מהב"י סי' ק"ה שהק' על הטור שכתב דאם פרע הנפקד למלוה מהפקדון שאינו מתחייב מט' דאמ"ל אם החזרתיו לך היה גובהו ממך דמאי שנא זה מפורע חובו דפטור ותי' דטענת מפייסנא ליה מהניא לפטור אבל לא לחייב ע"כ. מ"מ י"ל בנ"ד דל"א מרן והוא ממ"ש הסמ"ע טעם מור"ם משום דבלא"ה היו מוציאין ממנו ונותנים לזה משעבודא דר"ן וזה ל"ש אלא לגבי בע"ח ולא בהצלה מעלילה וגם הב"י לא סמך שם על תי' דמפייסנא ל"מ לחייב אלא עמ"ש שם ראיה לדבריו מבעה"ת הטעם משום שעבודא דר"ן ולכן סתם בש"ע וכתב פטור ורק מור"ם הוא שהגיה הטעם. ובזה מיושב שפיר מ"ש בסימן