יש מאין חלק א רכה

פסידא דלוקח ומדקדקים ממ"ש שהרי היא והאחרת דאפי' בב' שדות מיירי ולא מכר לו כל נכסיו ולפ"ז מ"ש מור"ם בב' שדות של שני אנשים יוכל לסלקו מוכרח דמיירי בב' שדות שמבורר לכ"א שדה שלו וסד"א דיטעון הקונה שלא היה דעתו לקנות זה בל"ז קמ"ל דלא משגחינן ביה דאי מיירי בב' שדות שמשותפים ב' אנשים בכל אחת מהם הו"ל ודאי כשני שדות לאיש אחד שיש לכ"א חצי כ"א ושייך בה פסידא דלוקח ול"מ מצרן לסלק. וא"כ בנד"ז דהוי כה"ג גם מצרן אינו יכול לסלק. והגם דהש"ך סקי"ב ס"ל דבב' שדות אפי' מאיש אחד יכול לסלק הנה כל האחרונים כתבו שדוחק להגיה ברמב"ם והש"ע שהרי היא והאחרות במקום והאחרת ולאו דסמכא היא וגם הוא לא כ"כ רק בימי חורפו ולו והי דיש מחלוקת הא קי"ל בסמ"ה דהלוקח הוא המוחזק: ועוד דמ"ש חו"ר מוגאדור הי"ו לזכותו יש בו די והותר והגם שלכאורה יש לפקפק בטעמם הראשון שכתבו מדלא נכתב אותה תקנה בתקנות מראכש משמע דלדידהו אין שם תקנה והם נגררים אחריהם דאין זה ראיה די"ל דבלא"ה חייבים לנהוג כן מהדין כיון שכתב מור"ם בזה וכן נ"ל להורות והמשכה"ר מע"ש אוע"ו כתב שמקובל מרבותיו שנהגו לפסוק כמור"ם במקום שכותב כן ע"ש מ"מ כיון שעדות המשכה"ר אינו אלא שנהגו וכו' הנה מפו' בהרא"ש הבי"ד הטור סי' ס' דכשאין בירור למנהג יעמוד הדבר על דין תורה והכא אינו ברור אם נהגו כן במראכש וסביבותיה וכ"ש פה דהלוקח הוא המוחזק וכמ"ש: גם מ"ש לזכותו משום שלא היה יששכר בעיר גם הוא נכון וקיים כמ"ש בש"ע סל"ד ועם שפקפקו בו כי אולי גם בזה יש עדיפות למלוה ממצרן מלבד מה שדחו זה בראיות רואהו אני מוכרע מהרא"ש אבוה דהאי דינא שבפ' איזהו נשך. דס"ח גבי מאי משכונא. דשכונה גביה נ"מ לדדב"מ למד זה מפירש"י ושם מבואר דאין עדיפות למלוה רק שהוא מצרן ושכן טוב יותר משאר מצרנים אבל סוף סוף מצרן שמו (עיין בש"מ שם) וא"כ מילתא דליתא במצרן ליתיה גביה נמי. ועוד אפי' בשותף גופיה דעדיף ממצרן משמע מהרא"ש בפ' המקבל דק"ח דכל עדיפותו אינו רק משום ועשית הישר והטוב דגבי מאן דאחזיק ביני אחי ושותפי הביא מח' הש"ס דאי משום דדב"מ לא מסלקינן ונהרדעי אמרי אפי' משום דדב"מ מסלקינן משום ועשית הישר והטוב וסיים כלו' אף בזה שייך ועשית היוה"ט ע"כ דנראה הפ' דלקמאי אין ועשית היוה"ט רק באחזיק ביני אחי ושותפי ולנהרדעי אף בכל שכן ע"ש וכיון דגם ביני אחי ושותפי אינו רק משום ועשית היוה"ט ממילא כשיש פסידא למוכר וכגון שהמצרן אינו בעיר אין עדיפות לשותף בזה. שו"ר דבהא גופה שאין המצרן בעיר אסיקו כן הפוס' דגם אם הוא שותף אינו יכול לסלק והמה מהרלב"ח סי' ס"א והרדב"ז שם ומהר"א בן שושאן שם האריך לפלפל דאין עדיפות לשותף רק משום היוה"ט גם מהר"א בן חיים במ"ץ ח"א סי' י"ב האריך ובדנ"ח כתב דהדבר פשוט יותר מביעתא בכותחא דאין עדיפות לאח ושותף במקום פסידא דמוכר וכ"כ נ"י ע"ד ר"ן וכו' ע"ש וגם המ"ץ שם הכי פשיט"ל וגם מהר"ש יונה שם בדס"ב כתב דבצורך מוכר אין עדיפות לאח ושותף גם מהר"מ אלשקאר סי' קי"ח כשאין השותף בעיר כתב דאין לו עדיפות בזה ממצרן ורק ממהר"מ משמע דעדיף כשאין חלקו מבורר ואסיק משמיה כי יכוף לשותפו לברר חלקו להעמידו ביד לוקח ע"ש לא נשאר רק מהרש"ך ח"א סי' קט"ו שכתב דשותף עדיף וכבר במ"ץ שם דחה דבריו ובלא"ה הלוקח מוחזק וכ"ש דאפ' דבמשכונא יודה שאין כחה כשותף ובזה זכה שמעון דנ"ד במקחו: כ"ש דהכא בא יששכר לעיר ולא מיחה ומפו' בסל"ב דמשנתגלה המכר לבני העיר ושהה המצרן שיעור מיזל ואמטויי זוזי לב"ד ולא בא שאיבד זכותו. והגם דמהש"ע שכתב ודוקא שנתגלה לבני העיר והחזיק לוקח משמע דמלבד הגילוי בעי חזקת