יש מאין חלק א רכד

ולא שותפים (אפ' דלז"ה כיוין הסמ"ע סקצ"ה לחלק בין בית ועלייה לארעא דחד ובתי דחד דפ' בש"ע שהם שותפי' ע"ש) ולפ"ז נדחית הראיה מסי' קס"ד: והגם דהיה מקום לדקדק שדעת מרן דיש לבעל העלייה דין שותף כיון שפסק בש"ע כהטור בארעא דחד ובתי דחד דמארי בתי הוא שותף ומאי שנא בעל העלייה. (והגם שבב"י כתב ע"ד הטור לשון תשו' הרא"ש ורצה ללמוד דמארי בתי שותף וסיים שאין לשון תשו' מוכיח כן לאו למימרא דהרא"ש אינו סובר אלא יש לפ' כונתו שרוצה להעיר על הטור למה כתב זאת בלשון ונראה וכו' דחשיב כמו שותף כיון שמפו' בתשו' אביו ז"ל וע"ז תי' משום שאין לשון תשו' מוכיח כן כלו' ע"ז כתב ונראה) וכן ממ"ש בבד"ה לתרץ מה שהק' בב"י להרי"ף כיון דס"ל שאין למארי בתי דין מצרן רק כשיש לו כח לחזור ולבנות עולמית א"כ מהו הזכות הנשאר לבעה"ק למכור ותי' דמיירי בבית ועלייה ע"ש הרי פי' ארעא דחד וכו' בבית ועלייה ובארעא עא לחד וכו' ס"ל להטור דהם שותפים ופסק כמותו כן הוא בבית ועלייה. אבל מה אעשה מכיון שהסמ"ע וט"ז וש"ך ומהרא"ש סי' קכ"ח תמהו עליו למה יגרע בית ועלייה ממארי בתי ש"מ דסברי בדעתו דבבית ועלייה אין דין שותף בהם ועיין בסמ"ע סקצ"א כתב דמה שדקדק מהרא"ש ס"ל דהרא"ש לא קאי רק על הראיה שהביא מהרי"ף במארי בתי ולא על העלייה (אח"ה הרואה בב"י יראה שהעתיק תשו' הרא"ש על הבית והעלייה וכתב דהוי כמו שותף) ותי' בבד"ה יש לדחות דלא קאי רק לתרץ הקו' על הרי"ף ולא קאי ע"ד הטור והמדקדק בדברי הרי"ף והרמב"ם יראה דגם למארי בתי לא. נתנו רק כח מצרן ולא שותף. ולפ"ז לא מכרעא דעת מרן היכי סבר וכיון דמור"ם פשיט"ל דבעה"ע אינו שותף ידוע דבכה"ג פוסקים כמור"ם ז"ל ואזדא ליה מ"ש חו"ר מראכש. ואני תמה גם למטונייהו אמאי זיכו לו כל המקנה והלא השותף אינו קודם רק במה שהוא שותף בו ולא במאי דקאי אמצריה וכמ"ש בב"י ריש סי' קע"ה משם הר"י אלברצלוני ז"ל וכן הדין נותן שמאחר שיש לו חלק בקרקע בכל חלק שמוכר הוי מחצה שלו אחרי שלא הוברר והוא קודם לכל אדם ע"כ ועיין ב"י סצ"א ומור"ם סס"ב ופת"ש סקכ"ב ובבע"ח ח"א סי' ר' האריך בזה. ולא הי"ל להקדימו רק בחצר ששותף בה ולא בשניה (לכאורה נראה הפך זה ממה שתי' בב"י על הרי"ף במארי ביתא דיש לו כח לבנות שם תמיד מה נשאר לבעה"ק למכור שכתב שנשאר קרקע שלפני בנינו ועכ"ז מארי ביתא מעכבו. דנראה מזה ס"ל דגם במה שאין לו חלק מצי מעכב וכן הק' עליו הט"ז סנ"א דלהטור דיהיב ליה דין שותף היכי מצי מתוקמא בהכי הלא אין השותף קודם רק במה שיש לו חלק בו. מ"מ יש לדחות דאם מארי ביתא יש לו שם מדרך כפ"ר ובזה הוי שותף רק לולא שיש לו כח לחזור ולבנות ממילא מסתלק שעבודו זה והיה יכול למכור אבל כשיש לו כח זה נשאר שעבודו ויכול לעכב) ועלה ע"ד לתת תבלין לדבריהם דלשטתם שהוא שותף וזכה במקצת זכה בכל כיון שקנה כולם כאחד וזה דומה למ"ש בסי"ג אחד שלקח משנים שדה אחת ובא המצרן לסלקו מחציה אינו יכול אלא א"כ מסלקו מכולה או מניחו בכולה. וראיתי שאין הדמיון עולה יפה דהכא המצרן בא לסלקו מהכל ועוד דהכא ב' חצרות הם ולדמיון זה הנה כתב שם מור"ם דבב' שדות יכול לסלקו מא' ומניח לו אחת: אבל אדמהפכינא בבי דרי אשכחנא מרגניתא מזה עצמו גם בלי טעם שותף לזכות את שמעון הנ' משום שקנה הכל בבת אחת כי הסמ"ע סקכ"ב כתב ע"ד מור"ם הנז' דדוקא בב' שדות מב' אנשים יוכל לסלקו מאחת אבל בב' שדות מאיש אחד אינו יכול לסלקו גם משניהם. וכ"ך שם הט"ז מהך דסל"ו מכר כל נכסיו לאחד אין בעל המצר יכול לסלקו שהרי היא והאחרת קנה כאחת ואפי' אם המצרן רוצה לקנות כל נכסיו וכו' אינו יכול לסלקו ע"כ וע"ש בב"י ובסמ"ע דטעמו משום