יש מאין חלק א ריז

ביתיה מדלא אודעיה י"ל דהוא גרם לעצמו משא"כ נדון הפ"מ ז"ל דהמטלטלים היו מעוכבים ביד הלוקח המוכר האביון מאי הו"ל למעבד וזה קרוב לחי' ראשון (יש להרגיש דא"כ כשהוק' לפ"מ מדברי התו' למה לא חילק כן) ובזה נמי יש לעשות שלום בין הרי"ף ומהר"מ מרזבורק (דמשם הגהת מור"ם הנז') עיין בש"ך שם סקכ"ה שהעתיק דבריו ותמצא דהתם מה שחייב לגורם משום דל"ש התם מוכר איהו דאפסיד אנפשיה וגם דבגרמא הנז' חסרו מגוף העור חמשה דינרים (וזה האחרון כתבו הש"ך ע"ש) וגם שהעור היה מעוכב תחת"י ההגמון ומאי הו"ל למוכר לעשות (ג"ז רמוז בדברי הש"ך): אמור מעתה דבנד"ז דיש החי' האלה כי המוכר לא הודיע מומי ביתו ואיהו אפסיד אנפשיה וגם לאו מידי חסר מגוף המקנה שאם יטרח ימצא קונים אחרים ובפרט שהמקנה אינה מטלטלים שנאמר היתה מעוכבת תחת"י לוי ומי אמ"ל למוכר שיסבור שהמכר קיים בדברי הבאי ולא ימכור מקודם. ודאי דלוי זכאי בדינו ואין עליו שום הפסד ומחוייב ראובן להחזיר לו מעותיו במושלם ומ"מ הראב"ד עמו הס"ר: סימן ל"א אברהם אוהבי נ"י הנני משיב על שאלתך ויהי הקצ'ר אמיץ שאין לי פנאי ראיתי הפס"ד דסד'ר לן מר לזכותו אודות החלון הפתוח למבוי והוא משקיף על גג השכן שכנגדו בלי ריחוק ד' אמות ובנין הגג מגיע לחצי פתיחת החלון התחתון ורק חציו העליון פתוח נגד אויר הגג שפסק שאינו יכול להגביה גגו יותר ממה שהוא ל"מ לדעת הר"י מברצלונה בטוח"מ סי' קנ"ד דאין למבוי שאינו מפולש דין ר"ה וכוותיה פסק הש"ע בי"א בתרא דקי"ל כוותיה אלא גם לסוברים דכל שיש ממנו ולמטה ג' בתים דינו כר"ה וא"כ הרי הש"ע פסק שם דפותח לרה"ר שכנגדו יכול להאפיל מ"מ כתב הסמ"ע סק"ע דדוקא אם בעת שפתח כבר היה זה מוחזק בחצרו משא"ך אם מסופק והכא מסופק זת"ד. ושאל מהו דעתי בזה תחילה אומר דהגם שהיה מקום לפלפל בזה אפי' אם דין מבוי הנז' כרה"ר כיון דעי"ק ת"ו מקום שמוציאין זיזין וגזוזטראות לרה"ר והרב"ד ח"מ סי' נ"ב הביא מח' בזה כי הרא"ש בתשו' הבי"ד הטור סי' קנ"ד דבכה"ג יכול להאפיל וב"י שם כתב דהרשב"א והרא"ש חלוקים עליו אבל מהרשד"ם ח"מ סי' נז"ר כתב דהרשב"א מודה להרא"ש וביאר טעם מחלוקת ב"י ומהרשד"ם ז"ל ולבסוף אסיק דאינו יכול להאפיל כיון דהב"י חולק על מהרשד"ם ע"ש ולדבריו כ"ש הוא לדידן דאין לנו להשען רק ע"ד מרן. מ"מ משום הא לא אירייא כי הדב"מ ח"ב סי' כ"ח חלק עליו ואסיק דדעת מרן שהרשב"א והריב"ש סו' כהרא"ש ובדל"ג כתב שכל האחרונים הכי ס"ל וי"ל שדעת הרב"י כן וכו' גם מהרשד"ם שם כתב ולא הוצרכתי לכתוב דעת ב"י בדינים אלו שלדעתי כן הסכמתו. גם מהר"ח בכ"ר יאודה שם בב"ד סי' ע"ז וע"ח נראה דפליג עליה ע"ש והו"ל רבים סו' שמרן דעתו שיוכל להאפיל נגד הב"ד ז"ל היחיד ועוד דהדב"מ שם כתב דאפי' לדעת הרב"ד דאיכא פלוגתא מ"מ רבים קמים לזכותו שיוכל להאפיל והיכא דפליגי מי הוא המוחזק יש לילך אחר הרוב ע"ש (גם למה שנראה מהפוס' דהעיקר הוא רובא דעיקר הדין עיין בחס"ל חח"מ שפלפל בזה ה"ן רובא דעיקר הדין הוא) ועיין למט"ש סי' קנ"ד הגב"י אוכ"ב שכתב ומיהו לעיקר הנדון דהרא"ש גם הרשב"א מודה שאין לזה חזקה כיון דאויר ר"ה הוי כחצר השותפין אחר דנהגו להוציא זיזין וגזוזטראות וכמ"ש בש"ע סט"ו דבהכי מודה הרשב"א והיינו מטעם דאינו יכול למחות מעיקר הדין כיון שהוא הפקר וכו' ע"ש וגם באבק"ר סי' ק"ז יראה שמבין דעת הרשב"א גם במקום שמוציאין ע"ש (עיין להרב שמו משה ח"מ סי' כ"ג שהאריך בדעת הרשב"א ומרן) וא"כ נראה להלכה