יש מאין חלק א רטז

גם לס' הנז'. מ"מ יש תרופה לנד"ז ממ"ש כנה"ג שם אויו"ד דהיכא דצריך טרחא או אומן להכיר המום אם הוא מום גם יש מי שאומר יודו דאם עבר זמן ולא הביא לראותו אף דידע ל"א דמחל והא דלא תבע למוכר מיד משום דהיה צריך לטרוח אחריו בדין ע"ש ונ"ד נמי הרי צריך טרחא ואומן להבחין. ומה גם משום האבנים שנפלו מהכיפה לצד הארץ שלא יוכרו מלמעלה ואימור לא ראה אותם עד עתה ולע"ד דצדק בביטול המקח גם מצד זה: עו"כ הראב"ד לחייב לוי מדינא דגרמי או גרמא וכמ"ש בהגה סוס"י שפ"ו י"א דכל גרמא בנזקין אם הוא דבר שכיח ורגיל חייב לשלם משום קנס ע"כ. וה"ן גרם לו היזק שדחה ממנו הקונה ראשון אחר שנתן ערבון וכו' עכ"ל הגם דאי משום הא לא אירייא דנד"ז לדחות הקונה ואח"כ יבטל מלקנות אינו שכיח ורגיל עיין בש"ך סקכ"ד דדוקא מילתא דמצינו בש"ס דקנסו אמרינן כן. מ"מ מצאתי לו דמיון מתשו' פנ"מ ח"א סי' פ"ב בראובן שהלך למכור ברזל ביריד ביומא דשוקא ושמעון קנהו מאתו וככלות היריד תבע מעותיו ושמעון השיב משטה הייתי בך כי לא לקחתיו רק לגבות מה שנושה בך והמותר הנהו לפניך קחו לך וראובן צועק שכבר כלה היריד ואין קונה. ואי אפשר לו לטלטל הברזל ממקום למקום מפני כובדו וחייב הרב לשמעון בראיות נכוחות לשלם לו ההפסד דהוי בריא היזקא וכו' ובנד"ז נמי לכאורה דהלך לו הקונה הראשון הוי דומיא דהך וחייב לשלם לו מה שיפחות עתה המקח מערך הקונה הראשון. ועכ"ז אמינא דבנד"ז אין לחייב ללוי כי המעיין שם להפ"מ יראה שהרגיש דהתם לא נתכוון להזיק רק להציל עצמו וישבה ובזה חלק עליו השבו"י סי' קנ"ח סוס"י וכתב ואפשר דלא הו"ל מזיק כלל כיון שלא נתכוון להזיק רק להנאת עצמו וה"ן בנד"ז נתכוון להציל חוב אביו שעל המוכר ולא נתכוון להזיק והוי פד"ר ויכול לומר קי"ל ועוד דבעיקר דינו שהגם שהמכר בטל יתחייב מדין גרמא (וכ"כ שבו"י שם בדעתו) הנה משכה"ר מע' מ' אוע"ב כתב להפך וז"ל המוכר קרקע או מטלטלים לחבירו והלה מכר חפציו בזול להזמין לו מעותיו ושוב חזר בו המוכר בענין שזכאי בדינו לחזור אין לו דין מזיק להתחייב והבי"ר מתו' דהאומנין דע"ז ד"ה הו"ל מזיק וכו' וכתב שכ"מ להרב ב"ד ח"מ סי' ק"ז ולדידהו גם בנד"ז אף אם נאמר דהזיקו עכ"ז פטור וכ"ש למש"ל דהוי זה כדין עייל ונפיק אזוזי וחזר לוקח דידו עהת"ח וגובה מזבורית שבקרקע דגם פ"מ יודה בזה דאינו חייב בהיזק כי שם הרגיש מהך תו' דהאומנים הנז' שכתבו דהו"ל מזיק לאו דוקא מזיק גמור דהא אינו משלם מה שהזיק אלא כעין מזיק שישלם מהעדית וכו' דהוי נגדו דקרי לחוזר מזיק גמור ותי' דהתם לאו ברי הזיקא אפי' את"ל הוזיל ומכר (לוקח) מנכסיו כיון דיש לו הנאה עכ"פ דקונה מעט קרקע מעדית שבנכסיו סגי בהכי משא"כ בנדונו ע"ש ודון מינה לנד"ז אף אם דחה קונה ראשון לאו בריא הזיקא הוא כיון שמכר מעט קרקע מזבורית שבנכסיו רק אנן קיימינן השתא דהמכר בטל לגמרי): ועוד י"ל דגם הפ"מ יודה בנד"ד דהא לכאורה קשה לו ממ"ש הרי"ף בתשו' הנז"ל להדיא וז"ל ומ"ש שיש בדבר הפסד למוכר לא חיישינן ליה דמוכר אפסיד אנפשיה דהו"ל לאודועיה מהמומין וכו' הרי כשבטל המקח תו ל"ח לפסידת מוכר דלא כפ"מ (אם נאמר דלא ראה אותה תשו' א"כ נאמר דאילו ראה הוה הדר ביה ונזכה ללוי) אלא ג' תשובות בדבר חדא דנדון הרי"ף שייך לומר איהו אפסיד אנפשיה משא"כ נדון הפ"מ ועוד דהתם לאו מידי חסריה דהפסידא התם הוא שהוזל הקרקע אדביני ביני והרי כל הקרקעות כמו כן הוזלו וכשהמקח בטל ברשות מוכר הוזל משא"כ נדון הפ"מ דדוקא אותו ברזל הפסיד מפני חסרון הקונים אשר הלכו להם וא"כ עכבתו גרמא לחסרון ממונו של זה (לפ"ז לא ישוה דין משכה"ר דהתם הפסידו מגוף הממון בגרמתו) ועוד דהתם כיון שיש פנים שיתבטל המקח מפני המומין והבעה"ב ידע במומי