יש מאין חלק א ריד

דוקא כל הדמים אבל מקצתם אפי' לא עייל ונפיק אזוזי ל"ק וכו' ולפיכך י"ל דאפי' נגד מעותיו לא קנה דכיון דבשטר הוא קונה א"א לו לקנות בו מקצת שדה שעל כל השדה נכתב ולא על חציו וכיון שבטל כח השטר במקצתו בטל בכולו ע"כ וכ"פ בש"ע שם שאעפ"י שהגיע שטר המכר לידו ל"ק עד שיתן דמים ופי' הסמ"ע כל הדמים ע"ש וא"כ אדרבה משם ראיה דאין במכר זה ממש כיון שלא פרע כל הדמים ושטר אינו קונה לחצאין אלא הכל בטל כי הגם שנסתפק הכנה"ג שם בהגב"י או"א אי דוקא מוכר מצי הדר או גם לוקח אסיק דגם לוקח מצי הדר וא"כ הוי תיובתא לראב"ד ולא סייעתא: עוד רצה לחזק המקח מדין חזקה שלוי בעת שרצה לשתף חצרו עם המקנה הפילו צרורות הפועלים בציויו דהו"ל כהפילם הוא עצמו והרי כאן חזקה וקנה. אמת כי הרשד"ם ק"מ סי' שע"ו כתב כן דמה לי חפר הוא מה לי חפרו בשבילו והיה ק"ל לכאורה ע"ז ממ"ש הטור בשם אביו הרא"ש סי' ער"ה ופסקה בהגה דאם היה בונה ע"י פועלים ל"ק דאין הפועלים מכוונים לזכות לבע"ה והייתי סבור להשוותם דשאני הך דמהרשד"ם דמיירי בקונה עפרות זהב והפועלים מתכוונים לזכות לו בחפירתם וטלטולים ממקום חבורו לזכותו משא"ך בפועלים דהרא"ש מסתמא אין מתכוונים דאין שם טלטול מרשות לרשות ולפי"ז בנ"ד דהוא בנין יודה הרשד"ם אבל ראיתי שהמח"א בה' מכירה מה ששייך לקנין משיכה ונה"מ ריש סי' קפ"ח נסתפקו בפועלים אם זוכים בדרכי קניות לקונה ולא רציתי להעמיק דבנ"ד לטנ"ד לא נפק"מ מידי כיון דמפו' בסי' קצ"ב דחזקת נעל גדר ופרץ אינה חזקה רק אם הועילו מעשיו ע"ש ועיין בסמ"ע סק"א והכא מה תועלת נעשה לו בהפלת הצרורות. גם מה שחיזק משום ת"ך שעשו ביניהם משום חומר השבועה לא אפלפל כי לוי מכחיש. ומשום אם עושה קנין אמת דבסי' ר"א כתב דכל דבר שנהגו התגרים קני כגון שנותן הלוקח פרוטה למוכר או שתוקע לו כפו אבל הש"ך שם כתב משם הב"ח דבקרקע לא מהני והגם שכתב דהיכא דיש מנהג אפ' דהב"ח יודה בדרך אפשר קאמר לה וגם בעי"ק ת"ו עדיין לא שמענו שקונים קרקע בת"ך. וכ"ש דהמשכה"ר מע"ת אוכ"ז העלה שדעת מרן ב"י דלא מהני ת"ך בקרקעות ע"ש שהאריך לדון כן גם משאר פוס' והרי גם חזוק מצד הת"ך אזדא ליה: אשובה אראה ה בטענת לוי מצד המומין שהשיב ראב"ד ע"ז דראובן ישיב כיון שהיית בבית וראית כי גלוי הוא וגם לא חקרת מאומנים אדעתא דהכי קנית ובפסק העתקתי לשון הפוס' בזה. ואני בעניי עם שלא זכיתי לראות הפסק אבל מצאתי כדבריו בתשו' מהר"י ן' מיגאש ז"ל סי' נ"א בטענת מומין בבתים שכתב אם יש עדים שהיה הטוען בבית והמומין נגלים אין בדבריו ממש ואם המומין בלתי נראים נראים ואין עדים שנכנס לבית ישבע שלא נכנס ולא ראה ולא ידע בהם ויתבטלו החליפין ע"ש ועיין במשכה"ר מ"ע מ'ם אוק"ה שהביא תשו' הרי"ף ז"ל לארכה ולרחבה שכתב גם הוא שאם טוען בבריא המוכר שראה הלוקח המומין ונתפייס אמרי' שמחל אבל בשמא יתחייב הלוקח שבועה שלא ראה אותם מומין רק בשעה שטוען וטענת מומין שבסתר יכול לבודקם ע"י קרובים ומדלא בדק נתפייס בטלה וחי' מהך למומין שבאשה דאמרי' כן ע"ש ומומין שבגלוי הפריז בהם המשכה"ר שם דאפי' בשבועה לא מהימן (קדמו בזה כנה"ג סי' רל"ב הגה"ט אוכ"א) וכ"ז הוא כדברי הראב"ד. אבל אחר הישוב נראה דבנ"ד שהיה לוי בהול ונחוץ להתפשר עם המוכר מפני עקת האל' וכו' וגם הוא קצר הראות ולא יוכל לראות וצריך הוא לבקיאים הנה מפו' בתשו' הרי"ף דאם המום צריך לבדיקת הבקיאים מצי לטעון. וגם מתשו' מהריב"מ ז"ל נראה כן שכתב אם היו המומין נראים ולא יתעלמו מכל הנכנס לבית וכו' דברי שמעון אין בהם ממש מדאכפ"ל תנא וכתב ולא יתעלמו ש"מ