יש מאין חלק א ריג

אינו בכלל עייל ונפיק הביא מ"ש הש"ע סוה"ס דאין אחד מהם יכול לחזור ושאר הדמים עליו כשאר החובות וא"כ כשחזר הלוקח ידו עהת"ח וביעהת"ח כתב הסמ"ע סקי"א דחייב למכור כל אשר לו ולשלם מעות מזומנים ממילא ישתלם המוכר במקח שתחת ידו בזה עייל פילא בקופא דמחטא דהש"ע צועק ושאר הדמים עליו כחוב ובסי' צ"ח מפו' דבע"ח יורדין ומסדרין לו בשומא ומני"ר נותן כח למוכר להשתלם כרצונו ממקח שבידו בלי ב"ד אתמהה ואמת כי הסמ"ע כ"כ בסקי"א אבל הנראה ברור דרק בחזר מוכר כ"ך משום דלוקח לאו אדעתא דמלוה יהיב נכסיה רק לקנות וכשזה ביטל דינא הוא דישלם ליה כמה דיהיב משא"ך מוכר דמעיקרא זבן והשאיר הנכסים עליו כשאר החובות (ז"פ) כ"ש דהלוקח דהכא אומר שמעולם לא נתן הל"ה לי"פ לתחלת פרעון רק הקדים לו להתפשר עם הבע"ח ואז ימכור לו ולשון הנייר שנתן בידו מסייעו של"כ קבלתי מאתו מדמי המכירה. ואדרבה כתב לבסוף וסך ס"ה נפוליון וכו' אז מחוייב ליתן לו קנין ותוג'יט וכו' מכלל דעד השתא לא נתן לו קנין רק גמרו המקח בדברים דקי"ל בסי' קפ"ט דאינו נגמר בדברים אפי' היה הדבר בפני עדים וכו' וכ"ש דליכא הכא רק הראב"ד עד אחד כיון שלא קבלוהו לדון אינו אלא כשאר עד כמ"ש הבע"ח ח"מ סי' פ"ח ע"ש והרי אין כאן קנין כסף: גם טוען לוי דעי"ק ת"ו אתרא דכתבי שטרא ושם בסי' ק"ץ מפו' דבאתרא דכתבי שטרא ל"ק עד שיכתוב השטר. והראב"ד נ"י יהיב לאותו נייר דין שטר מכר ואני איני רואה בו שום סימני שטר דמלבד מ"ש הב"י משם הר"ן והביאו הסמ"ע סק"ח וז"ל הן שמדרכם לכתוב שדי מכורה לך וכו' הן שמדרכם לכתוב שטר מכר גמור הן מדרכם לכתוב שטר ראיה כפי המנהג כן יקום ע"כ והגם שבכנה"ג הגב"י אוי"א כתב אין נראה כן ממהרשד"ם אה"ע סי' ק"ע המעיין שם יראה דל"פ רק בשטרי ראיה וגם הוא מודה דכיון דרבים סו' דשטרי דידן שטרי קנין (בש"ע דפוס' כמוהו כ"פ) מעכבים. ובלא"ה הרי מרן בב"י הבי"ד הר"ן ולא עורר בם ודאי הכי קי"ל וכמה דיות נשתפכו אפי' לענין החוג'יט דמעכבת ולא מצאו תעלה רק משום שכותבין בשטר ולא יצטרך לשום קניה אחרת וכו' כמפו' במקומו ונייר זה אין בו לא זה ולא זאת ומ"מ לכל הדברות בעי שיכתוב שדי מכורה לך ובל"ס שצריך לסיים איזה שדה משדותיו ובנייר זה אינו מוזכר רק המכי' סתם והיכי מוכח מיניה מה היא המכי' אם קרקע אם טלטל ואיזה קרקע או איזה טלטל עוד ראיה נכונה דאין לנייר זה דין שטר מהך דהאומנין רשב"ג אומר מלמדין אותן שלא יחזרו כיצד כותב לו אני פ' בן פ' מכרתי שדה פ' לפ' באלף זוז ונתן לי מהם ק"ק והריני נושה בו ת"ת זוז קנה. ופירש"י דכיון שזקפם במלוה הו"ל כנטלם והלוום וקרקע נקנית בכסף וגם הנמק"י כתב דטעם הקניה בכסף ובלא"ה מקשים למה רשב"ג לא לימד אותם לקנות בק"ס או בשטר או בחזקה ותי' דבא להרחיב הקניות. ואם אופן כזה נק' שטר למה קראוהו הפוס' כסף. הגם דיש לדחות לדעת י"א שהביא הר"ן דמקצת דמים עם שטר מרעא כח השטר מ"מ כשזקפו השאר במלוה ודאי מהני וא"כ מאן פלג להו דזה קנין כסף ולא קנין שטר ומה הרחיב רשב"ג בקניות א"ו דבאופן זה ליכא לתא דשטר כיון שנראה מתוכו שנכתב רק לזקיפת השאר במלוה ומינה לנד"ד דברור דלא נכתב רק לראיה שנשאר ס"ה לי"פ ולדעתי אין מכחיש שיש לנייר זה דין שטר. וכיון דעי"ק אתרא דכתבי שטרא ול"כ אפי' אם היה כסף ל"ק (למטוניה דמר שהשטר שטר ביטל מה שתבע לוי מקצת מהקרקע והביא מ"ש בהגה סי' ק"ץ דאין שטר קונה לחצאין וכו' והרי עכ"פ מבואר בשטר שמכר הכל ואין שטר לחצאין וכו' נראה שמבין הך דאין שטר לחצאין אלא שקונה הכל. והוא פלא דמקור ההגה הנז' הם דברי הר"ן שהביא ב"י סי' קצ"א כתב הר"ן בפ"ק דקדושין והאמר"י בשטר מכר ל"ק עד שיתן דמים איכא מ"ד