יש מאין חלק א כא

כשיהיה כל שכר שבת לגוי ויש' נגדו בחול דנימא שמעיק' מעולם לא הוטל מלאכת שבת על יש' או אפי' יש ליש' עם הגוי אינו כ"א ביש לגוי חלק בגוף הריוח שנוגע ליש' אבל להעלות ב' מדרגות שיהיה ליש' לבדו כל חלקו של שבת איני יודע אם יועיל תנאי להרמב"ם ז"ל: וראיתי להזר"א סי' ל"א ול"ב דדרך להתיר כמ"ש להיות חלק לגוי בגוף הריוח רק ממה שביקש תרופה שם למראית עין משום שהם חוץ לתחום או משום פסידא כיעו"ש נראה שאין בתנאי התירו שיהיה הגוי שותף גם בגוף התנור שא"כ היה זה מציל לחשש מראית עין ולדידי טוב וישר מ"ש כי נכון הוא להציל מהכל אבל חוץ לתחום ופסידא רפויי מרפיין בידן וכמ"ש) ובזה ניצולים אנחנו מפקפוק הרב מט"י בסי' רמ"ד על ההתירים של הרב פנ"מ ז"ל שכתב כיון ששם יש' נק' עליהם מה תועיל האריסות לגוי ע"ש ולמ"ש גם הרב ז"ל יודה כיון שיש לגוי חלק בגופן ונתפרסם הדבר ע"י שטר אין שם יש' נק' עליהן. וזאת להודיע דגם למ"ש אין לו ליש' לעמוד ע"ג הפועלים בשבת אם לא כשעמד לשמור מגנבה דבזה מתיר הט"ז סו"ס רמ"ד ואעפ"י שגם בזה נחלקו עליו המט"י ותוס' שבת שם מ"מ סיים התוס' שבת הנח להם ליש' מוטב שיהיו שוגגין גם המשבצות זהב כתב שנהגו כהט"ז ז"ל זהו מה שנלע"ד להשיב בנחיצה ולחיצת הזמן. וצריך למודעי כי לשני הדרכים הנז' שכתבתי להתיר מתוקן מה שהבנתי עתה כי יזדמן איזה שב"ק אשר אין מצוי מהזולת צמר גפן לנקותו ומנקים צמר גפן של היאודי בעל המכונה כדי שלא יהיו פנוים. ולכאורה היה קשה מאד להתיר זה דנהי דהוי מלאכת תלוש וקי"ל בסי' רנ"ב נותן עורות לעבדן אפי' עם חשכה וגם אין המלאכה מפורסמת שהיא של ישראל דמאן יהיב סייארא בצמר גפן זה אם הוא של ישראל או של גוי וגם אין המקום מפורסם דעבדי לה בגו ביתא אבל מ"מ הרי בעינן שיקוץ דמים והכא הפועלים שוכרים אותם על חדש או ימים ואינם קוצצים להם שכר מיוחד למלאכה גם מכח זה כתבנו לעיל דמקפידים הבעלים שלא יהיו בטלים גם בשבת והו"ל כאומר לעשות לו בשבת גם בעינן שיהיה בבית הגוי וכמ"ש כ"ז בסי' רנ"ב והכא בית ישראל הוא אבל למ"ש בב' דרכים הנז' שיהיה לגוי שותפות אפי' בכל דהוא בבית והמכונה ובריוח יצאנו חובת כ"ז דהבית הוא של הגוי השותף נמי וא"כ הרי הוא בביתו של גוי וכיון שיש לו חלק אדעתא דנפשיה עביד ומכחו פלחי הנך פועלי ועיקר המלאכה נמסרת לו ולא להם והוא כבר ידוע לו כמה לוקחים מכל משקל מצמר גפן חלף עבודתו וא"כ גם כשלא קצץ בעל הבית הו"ל כקצץ וכמ"ש המ"א ז"ל שם דכלים לכובס שקצבתם ידוע מסתמא היינו קציצה. וכיון דאדעתא דנפשיה עביד והוא יודע מתי יעשה מלאכה של זה ומלאכה של זה אם ביום שב"ק או לאחריו הו"ל היאודי בעל המכונה שותפו כאיש זר שמוסר לו צמר גפן ואינו אומר לו לעשות ביום השבת' דאם הגוי עושה ביום השבת אדעתא דנפשיה עביד ועיין להרב לחמי תודה להרה"ג מהרי"ש באסאן ז"ל שהאריך בסי' ג' להתיר מלאכת תלוש של ישראל בשבת גם כשהיא תוך חנותו הידועה לו רק ישכור החנות לגוי בערכאותיהם הגם שיוסיף לו בשכר פעולתו אותה שכירות שפורע לו בעד החנות והכה על קדקוד האוסר בזה ופוצץ פקפוקיו שפקפק דכיון שבחול היאודי נכנס ויוצא לחנות הנז' ושמה עליו ואין זה אלא הערמה לא מהני וכתב עליו דמ"ש זה מורם בסי' רמ"ג ס"ב אינו ענין לזה דהתם עושה מלאכה בגוף השדה או התנור או המרחץ לפיכך כל ששמה עליו אסור אבל הכא אינו עושה בגוף החנות רק המלאי בתוכה ונהי דאם היה מתעסק עמו בחול גם בחנות היה מקום לחוש אבל הכא שאין היאודי עושה מלאכה עמו גם בחול רק נכנס ובא לראות אין שום חשש מפני זה. וגם אודות ההערמה האריך