יש מאין חלק א כ

עם הפועל מתחילת הפעולה ליקח שכר שבת והבעלים יקחו שאר הימים לא מהני תנאי כיון שאין לפועל חלק בגוף התנור והמ"א פסק כוותייהו שם סק"ג כתב דאם התנו שיטול הגוי ב' או ג' ימים והיש' כנגדו דהו"ל ש"ש בהבלעה דמותר לדידהו והתוס' שבת סק"ה הוסיף אפי' בלא התנו אם הגוי ויש' חולקים שכר כל יום ויום שרי דהו"ל כאריס ע"ש ומרן ב"י ז"ל גם בעיקר דברי הרר"א כתב דהתו' והרא"ש פליגי עליה וס"ל דבכל התנו סגי אפי' כשאין לגוי חלק בגופו וכתב הרב מטה יאודה דכיון דבש"ע השמיט הך דר"א והג"א ש"מ דלא סל"ה והכי נקטינן וא"כ היה נראה לכאורה דבהתנה עמו לקבל הפועל חלק שבת והוא שכר הימים דשרי למרן ז"ל ולהמ"א נמי אם התנה שיקבל הפועל ב' וג' ימים והוא נגדו דהו"ל הבלעה שרי ובאריסות שיהיה לפועל חלק בריוח עצמו שרי גם בלא התנו אבל באמת זה אינו דכל הנך התירים אינם רק להציל ממעמיד פועל ומאיסור ש"ש ולא שייכי רק כשאין שם ישראל נק' על הפאבריק וכמו שמפו' שם במ"א ז"ל אבל הכא דשם הישראל עליה מה יועיל זה. ונהי דלדעת מרן כי התו' והרא"ש לא ס"ל כהרר"א כשהתנו ואפשר דעתם משום דבתנאי הו"ל כשותף מתחילה בגוף הפאבריק עיין במחה"ש בביאור המ"א ז"ל וא"כ אין כאן משום מעמיד פועל כיון שיש לגוי חלק בו מ"מ אחה"ר מהמט"י ז"ל דכתב בפשיטות מדהשמיט הש"ע דברי הג"א ש"מ דלא סל"ה ולע"ד הדבר צ"ת אי אמרינן מדהשמיט וכו' בכולהו דוכתי והדברים ארוכים בפוס' ואכמ"ל מה גם כי התקון הזה קשה לשמוט להתנות עם כל פועל בפ"ע ודילמא משתלי ומחללי שבתא. ולהקל בלא התנו ולא ניחוש למראית העין אחר שהפאבריקאס עומדים בכפרי הגוים רחוקים מיש' האיכא תשו' אשכנזית הביאה הב"י ופסקה מור"ם דחיישי לאורחים דמקלעי להתם ויש אריכות דברים גם בזה עין בנוב"י קמא סי' י"ב ותנינא ל"ח גם להקל בהנך דשכרו מאת הגוים שותפיהם ממ"ש מור"ם סי' רמ"ג דבשכר מגוי וחזר ושכר לגוי אחר דשרי ואין כאן משום מראית עין אין דעתי נוחה דבב"י מבואר דלא מיירי אלא בלא ישב בה ישראל מעולם ונ"ד כבר הבעלים ישבו בה לפנים ונק' שמם עליה: לפיכך לא מצאתי דרך ישרה דשויא לכולהו כ"א זאת שיעשו שטר הבעלים הנז' עם האומן הגדול ראש הפועלים שיש לו שותפות עמהם בגוף הפאבריק ובבית שעומדת בו ואפי' חלק אחד ממאה וכן יתחייב לשלם בהוצאות הצריכות לערך זה ויטול חלק בריוח לערך. ונוסף ע"ז יעשו לו פרוטה מכל משקל בצ"ט חלקים הנשארים לזכותם ויתנו לו ברירה בידו שאם לא ירצה לעמוד עמהם לחשבון שיטול תמורת זה מכל משקל כו"ך פרוטות ואז יוכל הוא לשכור פועלים לעבוד ביום השבת גם בלי קבולת רק שלא תהיה עמו יד ישראל בזה. דבזה אין כאן משום מראית עין כיון שיש לו חלק בגוף הפאבריק והבית. גם משום מעמיד פועל ליכא כיון שיש לו בחלקם חלק מהריוח. ומשום ש"ש נמי ליכא כיון שיש לו חלק גם בריוח החול והו"ל בהבלעה. והפועלים ששוכר הדד"ע. גם תיקון אחר פשוט אי ניחא להו לבעלים שישתפו הגוי עמהם בחלק שביעי מגוף הפאבריק והבית ויתנו עמו בתחלת השות' שיום השבת יטול הוא לבדו ושאר הימים להם לבדם כפסק הש"ע בסי' רמ"ה ושכר ימים טובים יטלנו הגוי וראיתי לנח"ל ז"ל בנדונו שלא התנה רק שיהיה לו חלק בגוף התנור כו"ך וחלק בריוח לערך הנז' בלי שיהיה לו ריוח מחלק היש' ולמד כן מדברי הר"ן הובאו ביתה יוסף סי' רמ"ה ופסקם מור"ם. ואני לא ידעתי איך סמך מלך ע"ז כיון דהב"י ספוקי מספק"ל אי הרמב"ם מודה בזה להר"ן וכמו שיעוי"ש. הן אמת כי הרב שם עביד מעליותא לנדונו כיון שהתנו מתחילה בכך ולדעתי הקל אפשר לחלק דלא מהני התנו רק