יש מאין חלק א רט

ולטעם היתר משכנתא משום שכי' (טע"ז תפסו ביו"ד סי' קע"ב לעיקר גם בח"מ סי' קצ"ה השוה משכנתא ושכי' יחד בפרט אם נוהגים כעי"ק לכתוב לשון השטר בלשון שכי' עיין בפני יצחק ח"א ביו"ד סי' וי"ו נפל מח' בינו ובין מ"ד המלאך ר"מ ז"ל דלמ"ד חשיב ליה שכי' גמורה ועיין למט"ש ח"ג בתשו' י"ב) הנה מהריק"ש סי' שי"ב בהגהותיו כתב השכיר לו בית לזמן בשטר ונתן לו שכי' והתנה שאם יחזיר לו המעות יתבטל השכי' בע"ה אומר החזרתי המעות ונתבטל השכי' והשוכר אומר לא החזיר והשכי' עדין קיים על השוכר להביא ראיה. ונראה טעמו משום דקי"ל בכל ס' שיפול בין השוכר והמשכיר בעה"ק הוא המוחזק ועל השוכר להביא ראיה וכמ"ש מרן בח"מ סי' שי"ב סט"ו ועיין בכנה"ג ח"מ סי' ק"מ בהגה"ט ס"ק קצ"ג ולכן ה"ן דכוותה ממש דהא דמהריק"ש ועל השוכר להב"ר דטענינן ליורשי' מאי דמצי אבוהון למטען והגם דנראה כי דב"ז הוא במחלוקת כי מהרי"א ז"ל בסי' שכ"ו נתגבר כארי להשוות הך דהרשב"א דס"ל קרקע בחזקת לוקח קיימא עם הרי"ף והרמב"ם וכו' דס"ל על השוכר להביא אע"ג דשכי' ליומיה ממכר ותכלית דבריו דאם המשכיר מודה דהשוכר ירד לה כדין ונפלה הכחשה ביניהם באופן אחר כ"ע מודים דבחזקת שוכר קיימא משא"ך במכחישים זה את זה בעיקר השכי' הכל מודים דבחזקת בעלים קיימא ע"ש וא"כ נדון מהריק"ש ודידן שהמשכיר מודה כי השוכר ירד כדין נראה דלא אתי שפיר למהרי"א ז"ל מ"מ הנה מהרשד"ם סי' רצ"ג חלק עליו ונתעצמו בזה עיין במהרי"א סי' שכ"ח ושכ"ט ובמהרשד"ם סי' רצ"ד ושם ביאר מהרשד"ם דה"ן שמוכחשים בקבלת המעות הו"ל מוכחשים בעיקר השכי' והרי מהרשד"ם ומהריק"ש בשטה חדא וכיון דלא אתבריר לן דעת מרן בזה הדרינן לכללי הקי"ל וכיון שידוע דבנפל מח' מי הוא המוחזק אין לומר קי"ל רק ניזיל בתר רובא הנה הרוב סו' דהמשכיר הוא המוחזק והמה מהריק"ש ומהרשד"ם וגם הר"ש הלוי הוב"ד במהרי"א סי' שכ"ו (גם מהר"ר ברוך שם יש לדקדק מדבריו כן) גם מהר"ש גאון ז"ל בס' פני משה ח"ב סי' ל"ג כתב דטענינן ללוקח שהמשכיר פרע לשוכר וסמך עצמו על מהרשד"ם והו"ל רובא דמנכר נגד מהרי"א ומהר"מ מטאלון ז"ל דקאי כוותיה (אף דמט"ש בתשו' י"ב כתב דלא תיקן מהרשד"ם להשגת מהרי"א לא מפנ"ז יצטרף למהרי"א ואם יצטרף עכ"ז הו"ל רובא) ועוד דלפעד"ן דבזה אין לומר קי"ל כיון דסתם כל הפוס' מוכח דבחזקת מארה קיימא זולת שבאנו להשוות דעת הרשב"א אליהם ובהא פליגי הנך רבוותא יש לנו לומר דלא שבקינן פשט הסוגייא דכלהו פליגי אהרשב"א ז"ל והו"ל רובא דרובא נגד הרשב"א זולת צ"ב לזה. הפוס' ואין לי פנאי. כי בל"ז נראה דגם מהרי"א ודעמיה אלא כשהשוכר קאים בהאי ארעא ודר בה משא"ך בנ"ד דמעולם לא ירד לתוכה וכמו שית' לקמן בע"ה: ולטעם דהמשכנתא הוייא כמכר הא ודאי דנ"ד שהתנו שלסוף ג' שנים אם יחזיר מעותיו יחזיר לו המכר הו"ל כמכר בהטבה והרשב"א ח"ב סי' קפ"ח. (הבי"ד כנה"ג סי' ר"ז הגה"ט אופ"ג) כתב אם נפלה הכחשה בין מוכר ללוקח שהמוכר אומר כבר החזיר המעות והלוקח מכחיש על המוכר להביא ראיה. והביא מרע"ג שיש להחרים) רע"מ ז"ל מיירי לענין הבית שהמוכר אמר התנאי היה בעת המכר ובטל מכח אס' ופירות שאכל הם רבית והלוקח אומר המכר מוחלט והתנאי היה אח"כ וא"כ אינו ענין לזה) שו"ר שדב"ז גם הוא במח' שנוי דלמהרשד"ם סי' רמ"ט נאמן מוכר לומר פרעתי ולמהרי"א סי' רי"א אינו נאמן (לשטתייהו אזלי במח' הנז"ל גבי שוכר ומשכיר) וראיתי למט"ש שם פשיט"ל דמהרשד"ם לא ראה תשו' הרשב"א הנז' ואם ראה הוה הדר ביה (יש לפלפל בדב"ק ואכמ"ל) ועיין לפ"מ ח"א דקנ"ח טען כן ליתומים קטנים בדרך אפשר. ולפ"ז נראה